יפו היא ישוב עתיק המיושב לפרקים למעלה מארבעת אלפים שנה, כיום כחלק מהעיר תל אביב-יפו. התל של יפו נמצא בלבה של העיר המודרנית וכך גם השטח הסובב את התל. העובדה שהעיר המודרנית בנויה על השכבות העתיקות מקשה על החפירה בעיר, אך לאורך השנים חפירות יזומות וחפירות הצלה שבוצעו בעיר שפכו אור על התקופות הקדומות של יפו. ידע נוסף על יפו הקדומה מגיע ממקורות כתובים עתיקים.
יפו בתקופת הברונזה
ממצאים דלים מתקופת הברונזה הקדומה (3700-2400 לפנה"ס) מעידים על תחילתו של ישוב ביפו כבר בתקופה זאת, ובתקופת הברונזה התיכונה (1950-1470 לפנה"ס) בוצרה העיר בחלקלקה (חומה משופעת) וכנראה זאת התקופה בה הפכה יפו לעיר של ממש. תקופת הברונזה המאוחרת ביפו עשירה בממצאים ארכיאולוגים והעיר גם נזכרת במקורות מצריים. מתקופה זאת נמצא שער שעל קורותיו חקוקים תאריו של רעמסס השני (1264-1198 לפנה"ס), מזמן מאוחר יותר בברונזה המאוחרת התגלה שער נוסף, חומות ומצודה. בצמוד למצודה נבנה חדר קטן שעל רצפתו נמצאו גולגולת אריה וחרפושית מצרית. חופר האתר יעקב קפלן חשב שמדובר במקדש. השכבה האחרונה מהברונזה המאוחרת נחרבה בשריפה במאה ה-13 לפנה"ס והנוכחות המצרית בעיר הסתיימה. במקורות כתובים יפו נזכרת לראשונה בכתובת חקוקה על קירות המקדש בכרנכ במצרים ברשימת הערים אותן כבש פרעה תחותמס השלישי סביב 1460 לפנה"ס; לאחר מכן נזכרת בפפירוס האריס 500 שם מובא סיפור של מרד העיר יפו בשלטון המצרי וכיבושה מחדש על ידי מצביא מצרי בתחבולה דמוית הסוס הטרויני; במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס יפו נזכרת כעיר ובה מחסני תבואה השייכים למלך מצרים ובמכתב מאפק נזכרת יפו כעיר בה יושב פקיד מצרי. הממצאים הארכיאולוגיים והמקורות הכתובים מעידים על יפו כעיר חשובה לשלטון המצרי בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת.
יפו בתקופת הברזל, בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית
מתקופת הברזל א (מאות 12 ו-11 לפנה"ס) נמצאו כלי חרס פלשתיים מהמאה ה-11 לפנה"ס אך השרידים מתקופה זאת מועטים. מהמשך תקופת הברזל השרידים רבים יותר וכנראה מעידים על עליה בחשיבות הישוב במקום. מהמאות ה-10 וה-9 לפנה"ס נמצאו גתות וחלקלקה שנבנתה על גבי החלקלקה מהברונזה התיכונה. יפו נזכרת במקורות אשוריים מסוף המאה ה-8 כעיר שנשלטת על ידי אשקלון יחד עם ערים אחרות באזור.
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) המשיכה יפו להתרחב ושרידים מהתקופה נמצאו בכל רחבי התל ולמרגלותיו. טכניקות בניה פיניקיות וכלי חרס פיניקיים התגלו בשכבה זאת. ממצא זה מתאים לכתובת החקוקה על הסרקופג של אשמונעזר השני מלך צידון שאומרת כי דור ויפו ניתנו לאשמונעזר על ידי המלך הפרסי.
בתקופה ההלניסטית (332-63 לפנה"ס) המשיכה העיר לגדול ובחפירות התגלו בה רובעי מגורים, מצודה, מבנה גדול שיתכן ששימש כאגורה (שוק הלניסטי), מבנה עם מזבח שאולי שימש לפולחן ומערת קבורה. בתקופה החשמונאית (140-63 לפנה"ס) העיר הצטמצמה אך המשיכה להתקיים ונמצא בעיר מטמון של כשמונה מאות מטבעות מימי אלכסנדר ינאי (103-76 לפנה"ס).
יפו בתקופות מאוחרות
יפו המשיכה להיות מיושבת גם בתקופות מאוחרות יותר. ישוב מצומצם מאוד בתקופה הרומית (63 לפנה"ס עד 324 לספירה) ופריחה בתקופה הביזנטית (324-638) ולאחר מכן הצטמצמות נוספת בשטח העיר בתקופה האסלאמית הקדומה (638-1099). בתקופה הצלבנית (1099-1268) העיר בוצרה ושגשגה עד שהוחרבה על ידי הממלוכים בשנת 1268. בתקופה העותמאנית (1517-1917) העיר התאוששה לאטה עד שבמאה ה-18 החלה לגדול במהירות והפכה לאחת הערים החשובות בארץ.
יפו במקרא
במקרא יפו מוזכרת ארבע פעמים: בספר יהושע כט, מו יפו נזכרת כעיר שנמצאת מול הירקון בתחומי נחלת שבט דן; בספר יונה א, ג כעיר ממנה מפליג יונה הנביא לתרשיש; בספר עזרא ג, ז כעיר אליה מובאים עצי ארז מלבנון לבניית בית המקדש השני; ובספר דברי הימים ב ב, טו כעיר אליה מובאים עצי ארז מלבנון לבניית בית המקדש הראשון.
החפירות ביפו
החפירות המרכזיות ביפו בוצעו על ידי פל"א גיא מטעם אגף העתיקות בין 1945 ל-1950 ועל ידי יעקב קפלן מטעם מוזיאון יפו לעתיקות בין השנים 1955-1974. בנוסף לחפירות המרכזיות בוצעו לאורך השנים חפירות הצלה רבות בשטחים מצומצמים על התל העתיק ומחוצה לו.
מפת טיולים
מקורות
ר. גופנא וא. איילון. 2015. אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל, מפה 70 (תל אביב-יפו), אתר 25 (יפו).
ל. ראוכרברגר. 2015. יפו, מתחם הדואר. גיליון 127.
J.P. Dessel. 2011. Jaffa. In E.C. Meyers (ed.) The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East.
A. Burke, K. Lords, M. Peilstocker, K. Keimer and G. Pierce. 2010. Egyptians in Jaffa: A Portrait of Egyptian Presence in Jaffa during the Late Bronze Age. Near Eastern Archaeology Vol. 73:1, 2-30.