אשדוד העתיקה הייתה עיר-מדינה מרכזית לה נודעה חשיבות היסטורית וארכאולוגית. תל אשדוד שוכן דרומית לעיר אשדוד המודרנית, בין אזור התעשייה "עד הלום" במועצה אזורית באר טוביה לכביש 4. ב2022 הוכרז המקום כגן לאומי. התל מתנשא לגובה של כ-15 מטר ומקיף 380 דונם. התל נמצא כ-4 ק"מ מהחוף בקצה דיונת חול. העיר העליונה התפרסה על פני על כ-80 דונם וישבה ככל הנראה על "דרך הים" הקדומה. בתל אשדוד התגלו שכבות יישוב רבות מתקופת הברונזה התיכונה (1650 לפנה"ס) ועד התקופות האסלאמית והערבית הקדומה (המאה ה-7 לספירה). האתרים תל מור ותל אשדוד-ים הסמוכים שימשו ככל הנראה כנמלים של אשדוד. נטען, כי כל האזכורים ההיסטוריים של אשדוד במאות 6-7 לפנה"ס מתייחסים למעשה לאשדוד-ים אשר תפסה את מקומה של אשדוד כעיר מרכזית.

אשדוד נזכרת בכתבי המזרח הקדום ובתנ"ך. בתקופת הברונזה המאוחרת מוזכרים 22 מבני אשדוד בשמותיהם בתעודות מהעיר אוגרית. אלו היו סוחרים של צמר בעיקר. באופן מפתיע נעדרה אשדוד מכתבי אל-עמארנה בני המאה ה-14 לפנה"ס. יתכן שהסיבה לכך היא בשל שהיתה העיר בשליטה ישירה של מצרים. העיר מוזכרת גם כאחת ממלכות הארץ בכתבי האשורים מהמאות ה8-7 לפנה"ס.

בתנ"ך מצוינת העיר 18 פעמים, לראשונה כאחת משלוש הערים בהן נותרו ענקים בימי כיבוש הארץ על ידי יהושע (יהושע י"א, כ"ב). בהמשך מוזכר המקום כאחת מחמשת ערי פלישתים אותן לא הצליחו הישראלים לכבוש, חרף הקצאתה לשבט יהודה. בתיאור מאורעות תפיסת ארון הברית על ידי הפלישתים בספר שמואל, אנו למדים כי האשדודים עבדו את האל דגון (שמואל א', ה'). בספר ישעיהו מוזכר הכיבוש האשורי של העיר על ידי סרגון. בהמשך, הנביא עמוס מזכיר את כיבוש העיר על ידי המלך עוזיהו. אזכור אחרון לאשדוד מופיע בימי שיבת ציון, במהלכה של התקופה הפרסית (נחמיה י"ג, כ"ד). אשדוד מוזכרת אף בכתבים של היסטוריונים הלניסטים ורומים לרבות בספר מקבים ואצל יוספוס פלביוס. 

תולדות המחקר

בתל אשדוד נערכו 9 עונות של חפירות בין השנים 1972-1962. בשלושת השנים הראשונות היו החפירות פרויקט משותף של הסמינר התיאולוגי בפיטסבורג, מוזיאון פיטסבורג קרנגי ורשות העתיקות. לאחר מכן נשארו שני המוסדות האחרונים. מנהלי החפירות היו ד.נ. פרידמן (עד 1965), ג'יי סוואגר ופרופסור משה דותן. ממצאי החפירות מראים כי ההתיישבות בתל החלה בתקופת הברונזה התיכונה 3 ונמשכה בתקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הפרסית, ההלניסטית, הרומית ועד לתקופה הביזנטית. באתר נמצאו גם עדויות לפעילות אנושית מוקדמות יותר (התקופה הכלקוליתית) אך ללא שרידי יישוב קבע המקום.

ב2003-2004 נערכו מספר חפירות הצלה מטעם רשות העתיקות בסמוך לתל אשדוד, בניהולם של דניאל ורגה, אלנה קוגן-זהבי ופרחיה נחשוני. החפירות חשפו ממצאים נוספים  לרבות מתחם ששימש לדעת  החוקרים את הנציב האשורי בתקופת סרגון השני, כבשנים מהתקופה  ההלניסטית וקברים מהתקופה הרומית המאוחרת.

אשדוד הכנענית

בתקופת הברונזה התיכונה, סביב 1650-1600 לפנה"ס, הפכה אשדוד למרכז עירוני משמעותי לאורך החוף הדרומי של הלבנט. מיקומה האסטרטגי של העיר הקל על רשתות סחר המקשרות בין מצרים, מסופוטמיה והעולם האגאי, והפך את העיר למרכז משגשג למסחר וחילופי תרבות. בחפירות דותן נחשפו שרידי חומות הגנה, מגורים ומתקנים תעשייתיים. בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה העיר למעשה חלק חשוב ומרכזי מהטריטוריה המצרית. כתובת שנמצא על מזוזת הארמון מתל אשדוד נקראה כ"משנה למלך". דותן טען כי המשנה למלך היה נסיך בשם "יתירי" והארמון שימש כמרכז מנהל בו ישב גם חיל מצב מצרי.

אשדוד הפלשתית בתקופת הברזל 1

המעבר מתקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל 1 לווה בחורבן אלים המיוחס לכניסת הפלשתים לארץ. בתקופה שלאחר החורבן הפכה אשדוד לאחת מחמש הערים העיקריות של הפלשתים לצד עזה, אשקלון, גת ועקרון. חפירות ארכאולוגיות בתל אשדוד גילו נוכחות פלשתית מובהקת המאופיינת בסגנונות חרס ייחודיים, מאפיינים אדריכליים וחפצי דת. על פי המחקר, הכיבוש הפלישתי באשדוד משקף תהליך של הטמעה תרבותית ואינטראקציה עם אוכלוסיות כנעניות ילידיות, תוך שמירה על זהותם. הפלישתים שילבו אלמנטים של התרבות הכנענית בשלהם, והביאו למיזוג דינמי של מסורות ומנהגים. ממצאי החפירות העלו כי בתקופה זו העיר הפלישתית התרחבה והוקם בתחומה המקדש המרכזי לאל הפלישתי דגון. באמצע המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה אשדוד פעם נוספת. גישות שונות במחקר מייחסות את החורבן למלחמות דוד המלך בפלישתים או לכיבוש מצרי. במאה ה-9 לפנה"ס יישבו הפלישתים מחדש את העיר.

תקופת הברזל 2, התקופה הניאו-אשורית (במאה ה-8-7 לפנה"ס בקירוב)

עם הכיבוש האשורי של הארץ בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, היתה אשדוד לממלכת חסות של של האימפריה הניאו-אשורית. החפירות בתל אשדוד חשפו עדויות למבני מנהל, מתקנים צבאיים וכתובות אימפריאליות, המעידים על השתלבותה של העיר ברשת האשורית. במהלך תקופה זו מרדו תושבי אשדוד פעמיים כנגד האשורים, אזכור לכך מופיע גם בתבליטי סרגון השני. מרידות אלה הביאו לחורבן העיר. העיר הייתה תחת שלטון בבלי קצר ובשנת 539 עברה אשדוד לשליטה פרסית עד לכיבוש אלכסנדר. מתקופה זו נמצאו בניין מנהלי, תכשיטים ואוסטרקון המתאר את כמות היין שנמסרה לאדם בשם "זבדיה".

התקופות ההלניסטית והרומית (מאה 4 לפנה"ס-מאה 4 לספירה) ולאחר מכן

אלכסנדר הגדול כבש את אשדוד בשנת 332 לפנה"ס ושינה את שמה ל"איזוטוס מֵסוֹגֵיוֹס" (אשדוד של היבשה) כאשר אשדוד-ים נקראה "איזוטוס פאראליוס" (אשדוד שעל החוף). בתחילת מלחמות הדיאדוכים הייתה העיר תחת שלטון תלמי. בשנת 220 לפנה"ס עברה לשליטת בית סלווקוס אחרי קרב פניום. תחת השלטון ההלניסטי עברה העיר תחייה משמעותית, כאשר השפעות יווניות ורומיות חלחלו להיבטים שונים של החברה. חפירות ארכיאולוגיות בתל אשדוד חשפו מפעלי בנייה משמעותיים חלקם תוך הרס של השכבות הפרסיות והברזליות. בין הממצאים הבולטים: מזבחות אבן מיניאטוריים, צלמיות, מטבעות וכלי נשק. אשדוד היתה מעורבת בקרבות נגד ממלכת החשמונאים ולבסוף נכבשה על ידי יוחנן הורקנוס, אשר החריב את מקדש דגון בעיר.

בתקופה הרומית הקדומה, לרבות ימי שלטון הורדוס, פרחה העיר ושמה שונה ל"אזוטוס היפינוֹס" (אשדוד של הפרשים). העיר חרבה ככל הנראה במהלך המרד הגדול של היהודים ברומאים. בתקופה הרומית המאוחרת, הביזנטית והערבית היישוב במקום מאוד הצטמצם וחס בצילה של אשדוד-ים. השרידים מתקופות אלו כוללים בתים, ממגורות תבואה, מתקנים חקלאיים ולוח שיש עם סמלים יהודיים. שבר שיש נוסף עם תחילתה של כתובת שומרונית וקמיע שומרוני מעיד על הימצאות אוכלוסייה שומרונית באשדוד בתקופה זו. מהתקופות הבאות התגלו באתר ממצאים מעטים בלבד. בתקופה העות'מאנית ועד 1948 התקיים במקום כפר מוסלמי בשם "איסדוד" אשר בשיאו הגיע לכ-4500 תושבים. חלק מבנייניו נראים כיום על ראש התל.

הממצאים הארכאולוגים וההיסטוריים של אשדוד העתיקה, המשתרעת על פני תקופות רבות ואתרים שונים כמו תל אשדוד, תל מור ואשדוד-ים, סיפקו מידע רב על ההתפתחות העירונית, האינטראקציות התרבותיות והמשמעות הגיאו-פוליטית של העיר בתוך הלבנט הקדום. ממקורותיה כמעוז כנעני מתקופת הברונזה ועד לתפקידה כעיר-מדינה פלשתית ולאחר מכן כמרכז עירוני הלניסטי-רומי.

מקורות

דותן, מ. 1992. "מדוע לא נזכרה אשדוד במקורות מצריים מימי הממלכה החדשה?". מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך 23, עמודים 51-54.

Dothan, M. "Ashdod". New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 1 by Stern, Ephraim. 93–102

Kogan-Zehavi, E. "Ashdod": An update to Vol. 1, pp. 93–102. New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 5 (supplement) by Stern, Ephraim. 1573-1565

Ben Sholom. D. 2005. " Material Culture”. Ashdod VI Book Subtitle: The Excavations of Areas H and K (1968-1969).