תל כנרות (בערבית: תל אל-עוריימה) נמצא בחוף הצפון-מערבי של הכנרת, כ-10 ק"מ מצפון לטבריה. בתקופת המקרא היה שם המקום "כנרת" ועל שמו נקרא האגם. בתקופה הרומית, נהגה השם "גנסרת", וכך קיבל את שמו העמק הסמוך, עמק גינוסר. האתר שוכן על גבעה טבעית למול החוף שממזרח וצמוד לעמק גינוסר מדרום. מיקומו של האתר על "דרך הים", דרכה עברו סחורות וצבאות בין מצרים לסוריה. מקור המים העיקרי בו הוא עין כינר הנובע למרגלותיו. מאפיינים אלו מסבירים את פריחתו של האתר במשך אלפי שנים. במחקר הארכיאולוגי נודעה חשיבות לתל כנרות בחקר ההמשכיות של התרבות העירונית הכנענית בתקופת הברזל 1, אז היתה במקום עיר גדולה שיתכן והייתה בירה של ישות פוליטית ערב עלייתן של ישראל וארם-דמשק.
נוף מהאתר ושרידים קדומים, עם האגם הכנרת ברקע
תולדות המחקר
האתר נחקר לסירוגין על ידי חוקרים אירופאים במאה ה-19 וה-20. החפירות הראשונות נערכו ב1932 ו1939 על ידי רוברט קופל מאגודת גורס הגרמנית (Görres-Gesellschaft). בין שנות ה-60 לשנות ה-80 נערכו מספר חפירות נקודתיות בניהולם של גרשון אדלשטיין (אגף העתיקות), ג'אק יקר (אוניברסיטת תל אביב) ומ.מ. ווין (אוניברסיטת דרום מיסיסיפי). ב1982 החל מפעל חפירות שיטתי, ראשית על ידי משלחתו של וולקמר פריץ מהאוניברסיטאות מיינץ וגייסן שבגרמניה, ומ2002 תחת "פרויקט אזורי כנרת" (Kinneret Regional Project) הכולל מספר אוניברסיטאות אירופאיות ומנוהל על ידי שטפן מונגר (ברן, שוויץ), יוהה פקלה (הלסינקי, פינלנד) ויורגן זנגנברג (ליידן, גרמניה).
ראשית ההתיישבות והעיור באתר
העדות הקדומה ביותר לפעילות אנושית מתוארכת בין התקופה הניאוליתית הקרמית לתקופה הכלקוליתית (סביב 5500-3700 לפנה"ס). עם זאת, הממצא מתקופות אלה מאוד מצומצם. עדות משמעותית התגלתה מתקופות הברונזה הקדומה 1-2 (סביב 3700-3000 לפנה"ס), מהן התגלו שרידי היישוב עצמו שהפך לעיר מבוצרת שננטשה סביב 3000 לפנה"ס. העיר התחדשה במאה ה-20 לפנה"ס, ראשית תקופת הברונזה התיכונה. הביצורים חודשו בתקופת הברונזה המאוחרת 1 (המאות ה-16-15 לפנה"ס). זהו פרק הזמן שבו השתלטה הממלכה החדשה במצרים על כנען. ברשימת הערים שכבש פרעה תחותמס ה-3 מוזכר אתר בשם "כ-נ-נ-ר-ת", אשר התקיים ככל הנראה בחסות עיר המלוכה חצור.
עיר כנענית מאוחרת בתקופת הברזל 1ב
לאחר נטישת מצרים, הוקמה כאן עיר גדולה בתחילת המאה ה-11 לפנה"ס. זהו השלב המשמעותי ביותר בתולדות האתר. החפירות חשפו שכונת מגורם מתוכננת היטב, עם רחובות רחבים. התכנון העירוני היה נחוץ בשל שיפוע הגבעה. בעיר התגלו מתקני תעשייה רבים, בין השאר לייצור שמן זית. הממצאים הצמחיים ועצמות בעלי החיים מעידים שאנשי העיר ניצלו את אגם הכנרת לדיג ואת הסביבה לרעיית צאן ולגידול דגנים, קטניות ופירות. הוצע כי העיר פרחה בעקבות הגירת פליטים מחצור הכנענית שחרבה לאחר נטישת המצרים. יתכן אף שכנרת היתה הישות הפוליטית המרכזית באזורים שמסביב לצפון הכנרת עד להופעתן של ישראל וארם-דמשק.
מראה משטח I, רובע המגורים. מתוך דו"ח 2009 באתר חדשות ארכיאולוגיות.
ממצאים שונים מלמדים על התרבות הכנענית של כנרת בתקופה זו. התגלה מבנה קהילתי או פולחני ובו כלים עם מוטיבים של חיות כגון אריה ואייל ודגם חרס של מקדש. מסורות פולחן אלו המוכרות מבקעת הירדן, אוגרית ויתכן שמקורן באי כריתים. דוגמה נוספת היא צלמית אישה עירומה שהתגלתה באחד מהבתים, המעידה על הפולחן של אלות נשיות שנקשר בפעולות יומיומיות וביתיות.
העיר חרבה סביב 950 לפנה"ס ברעידת אדמה שגרמה לחלק מהמבנים לעלות באש. היישוב התחדש לזמן קצר ובהיקף מצומצם. נמצאו כנים לקטורת שהונחו על ההריסות אשר אולי מעידים על פולחני אבל של שורדי האסון.
אתר מבוצר בין ממלכות ישראל וארם-דמשק
כאמור התל זוהה עם העיר המקראית "כִנָּֽרֶת" המוזכרת בספר יהושע ונראה שזו היתה עיר חשובה משום שהיא סיפקה לאגם את שמו. לאחר החורבן בתקופת הברזל 1, האתר היה נטוש כ-200 שנים, עד שיושב מחדש בתקופת הברזל 2ב, בין המאה ה-9 למאה ה-8 לפנה"ס. בתקופה זו היה האזור נתון למריבות ממלכות ישראל ודמשק, וסביר להניח שעבר מיד ליד בין שתיהן. בשלב המוקדם היה באתר מבנה גדול בראש התל ולאחר מכן הוקם מתחם מבוצר שנחרב במסעו של תיגלת-פילאסר ה-3 כנגד ממלכת ישראל בשנת 734 לפנה"ס. לאחר החורבן נמצא מבנה בודד ששימש כנראה את האימפריות ששלטו בארץ.
התל שימש בעיקר לחקלאות בתקופות מאוחרות יותר כגון לתקופה ההלניסטית, הביזנטית, ממלוכיית ועות'מנית.
ביבליוגרפיה:
Kleiman, A. 2022. Beyond Israel and Aram: The Archaeology and History of Iron Age Communities in the Central Levant. Mohr Siebeck,
Münger, S., Zangenberg, J., and Pakkala, J. 2011. “KINNERET—AN URBAN CENTER AT THE CROSSROADS: Excavations on Iron IB Tel Kinrot at the Lake of Galilee.” Near Eastern Archaeology 74, no. 2: 68–90.
Fritz, V. 1992. Chinneret, Tell. In: Stern, E. (ed.) New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 1 299-301 .
Fritz, V. 1992. Chinneret, Tell. In: Stern, E. (ed.) New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 5 (supplement). 1684-1685.