רקע
תל קסילה שוכן על רכס כורכר המוקף במישורים ונמצא כשני ק"מ ממזרח לים התיכון ו250 מ' מצפון לנהר הירקון. שטחו הוא כ-13 דונם ויישובו החל במאה ה-12 לפסה"נ (תקופת הברזל 1). כיום נמצא בתחום העיר תל אביב, בתוך מוזיאון ארץ-ישראל. האתר נחפר על ידי שתי משלחות חפירה מהאוניברסיטה העברית: הראשונה בראשות בנימין מזר בין 1949 ל-1963 (לסירוגן) והשנייה בראשות עמיחי מזר בין 1971 ל-1992 (לסירוגין). נחשפו באתר 12 שכבות יישוב מהמאה ה-12 לפסה"נ ועד התקופה הצלבנית/ממלוכית (סביבות המאה ה-13 לספירה). מיקומו של תל קסילה בקרבת שפך הירקון, שיכל לשמש מעגן לספינות, תרם כנראה לפריחתו. שמו הקדום של האתר לא ידוע. השם הערבי תל קצילה, מתועד לראשונה במפות מהמאה ה-19 כחלק מהאדמות החקלאיות של הכפר שיח' מואניס.
עיר מסחר פלשתית על גדות הירקון
שלוש השכבות הקדומות באתר (המאות ה-12 וה-11 לפסה"נ) מעידות על תהליך התפתחות היישוב. בשכבה הקדומה ביותר נחשף אזור מגורים קטן בדרום התל ומקדש קטן במרכזו. בכל האזורים נמצאו כלי חרס המזוהים במחקר עם התרבות הפלשתית. בשתי השכבות הבאות גדלו אזור המגורים והמקדש בהתמדה תוך שמירה על קודש הקודשים של המקדש באותו המקום, דבר שמראה על המשכיות בין התקופות השונות. עם זאת, בשכבה המאוחרת מבין השלוש, באזור המקדש עדין יש כלי חרס פלשתיים אך באזור המגורים כבר כלים אלה נעדרים. בעקבות כך העלו החוקרים שאלות בדבר זהותם האתנית של יושבי העיר. האם חיו בעיר פלשתים יחד עם כנענים?
השכבה המאוחרת של הברזל 1 נחרבה בשריפה גדולה בסביבות שנת 1,000 לפסה"נ. חופרי האתר מקשרים את חורבן זה לכיבושי דוד המלך. החורבן שימר היטב את שרידי העיר. נחפרו רחובות מצטלבים ובין הבתים נמצאו בתי סוחרים ובאחד מהם כ-80 קנקני אגירה. במקדש נתגלו שרידים של ארז הלבנון ששימש כעמוד תמך. על סמך הממצאים האלה עמיחי מזר הציע כי מדובר בעיר מסחר עשירה. ממצאים מעניינים נוספים שהתגלו בשכבה זו הם כלי הפולחן של המקדש שנמצאו בבור גניזה: דגמי מקדשים, גביע המעוצב כראש אריה, כלי נסך בצורת אישה, כני פולחן, מסכת חרס, קערות בצורת ראשי ציפורים ועוד. עוד מעניין לציין כי בשכבות של תקופת הברזל 1 בתל נמצאו עצמות היפופוטם, עדות לאופיו הביצתי של האזור בתקופה זאת ואחת העדויות המאוחרות ביותר להיפופוטמים בארץ-ישראל.
אחרי החורבן בשנת 1000 לפנה"ס
לאחר החורבן הישוב נבנה מחדש בתקופת הברזל 2א (החל מהמאה העשירית לפסה"נ) אך היה דל באופן משמעותי מקודמו. המקדש לא נבנה מחדש וגם אזור המגורים בדרום התל לא יושב מחדש. הישוב בתקופה זו היה קצר ימים והגיע לסופו בין המאות ה-10 וה-9 לפסה"נ. העדויות הקיימות לאחר מכן מצביעות על פעילות מצומצמת. התגלו כלי חרס מהמאה השביעית לפסה"נ ושני אוסטרקונים שנמצאו על פני התל ועל פי צורת הכתב מתוארכים לתקופת הזמן הזאת. בתקופה הפרסית נבנה בתל מבנה יחיד ונחפרה באר, אליה הושלכו גופות וכלי חרס בסוף התקופה, ככל הנראה על מנת להוציאה מידי שימוש, אולי כחלק מכיבושי אלכסנדר מוקדון. התל מעולם לא חזר להיות מרכז יישוב ובתקופות מאוחרות הוקמו בו רק מבנים ספורים כמו מבנה מתקופת הורדוס, מחסנים בתקופה הרומית המאוחרת, בית מרחץ וגתות מהתקופה הביזנטית, בית כנסת, ח'אן מהתקופה המוסלמית הקדומה ומבנה להפקת סוכר מהתקופה הצלבנית.
מקורות :
Maisler B. 1950. The Excavations at Tell Qasile: Preliminary report. Jerusalem
Mazar A. 1980. Excavations at Tell Qasile: Part I. The Philistine Sanctuary: Architecture and Cult Objects. Qedem 12. Jerusalem.