העיר "מצה" מוזכרת בנחלת שבט בנימין בסביבת ירושלים, קריית יערים, גבעון וכפירה (יהושע, י"ח, 26). תל מוצא הינו שמו המודרני של האתר הארכאולוגי "חירבת מיצה" (Khirbet Mizzah), הנמצא כ-7 ק"מ מצפון-מערב לירושלים העתיקה ומזוהה עם מוצא המקראית. באתר התגלה מבנה מקדש ייחודי מימי ממלכת יהודה המקראית, שהתקיים במקביל למקדש בירושלים, אם כי אינו מוזכר כלל במקרא. כפי שמפורט בהמשך, נראה כי המכלול המקודש התקיים לאורך זמן ועבר שינויים, ויחד עם העובדה שמקדש זה הינו הגדול ביותר שנמצא בשטחה של ממלכת יהודה, ועם מכלול הממצא העשיר שהתגלה בו ובסביבתו, שכלל בין היתר כלי פולחן, תליונים, וצלמיות, האתר יכול ללמד אותנו רבות על הדת והפולחן בממלכת יהודה בתקופת הברזל.
השם "מוצא" מוזכר בספר דברי הימים א' גם כשם של דמויות באילני יוחסין: בנו של כלב בן חצרון, מצאצאי יהודה (ב', 46); אחד מצאצאי בנימין (ח', 36-37); חלק משושלת בית שאול (ט', 42), גם הוא משבט בנימין. אזכור נוסף של השם מוצא נעשה במשנה סוכה ד':ה', כ"מקום היה למטה מירושלם," בו מלקטים "מרביות של ערבה" ששמים לצידי המזבח. סמוך לתל התקיים הכפר הערבי קאלוניה, ובתלמוד הבבלי, השמות "קולוניה" ו"מוצא" מקושרים זה בזה: התנא מכנה את "קלניא" (השם הארמי של הישוב בתלמוד) "מוצא", מאחר וישוב זה זכה לפתור ממסי המלך (תלמוד בבלי, סוכה מ"ה א', גמרא ב').
האתר והחפירות בו
משמעות השם היא "מקור (מוצא) מים," ואכן זו מתאימה לאתר על פי מיקומו. תל מוצא שוכן על מדרונה הדרומי של שלוחה היורדת למפגש הנחלים שורק ומוצא. שטחי החפירות באתר משתרעים על כ-3 דונם, במדרגות עיבוד שנבנו על המדרון, (580-630 מ' מעל פני הים). המחקר באתר, שהיה נטוש מאז מלחמת העצמאות, החל בעקבות פיתוחים בכביש 1, בשתי חפירות הצלה מטעם רשות העתיקות ובמימון "נתיבי ישראל": בין השנים 1993-2003 בניהול צבי גרינהוט ואלון דה גרוט, ובין השנים 2012-2013, בניהול שועה קיסילביץ', אנה אייריך, חמודי חלאילה וצבי גרינהוט. החל מ-2019 מתנהלות באתר חפירות אקדמיות בשיתוף פעולה בין רשות העתיקות והמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב בניהול שועה קיסילביץ ועודד ליפשיץ.
מיקומו הגאוגרפי של האתר ייחודי בטיבו – הן בנחל מוצא והן בנחל שורק זרימת מים עונתית; בסביבת האתר מעיינות ואדמה פורייה; והאתר עצמו משקיף על סביבתו. תנאי מחייה מיטיבים אלה משמעותיים להבנת הרצף ההתיישבותי הארוך שזוהה באתר – נמצאו בו 16 שכבות יישוב: החל מישוב גדול מתקופת הניאולית הקדם קרמי ב' (האלף ה-8 לפנה"ס עד האלף ה-7 לפנה"ס), ועד המאה ה-20 לספירה, לסרוגין.
המקדש והיישוב מתקופת ממלכת יהודה
ארבע שכבות יישוב מתוארכות לתקופת הברזל (המאה ה-10 עד תחילת המאה ה-6 לפנה"ס). בשכבה קדומה, המתוארכת לתקופת הברזל 1 ו-2א' (המאה ה-10 לפנה"ס) נמצאו מתקנים וממצאים שונים המעידים על פעילות באתר, שככל הנראה הסתיימה בהרס בשריפה עזה. בשכבה מעליה, המתוארכת לתקופת הברזל 2א' (המאה ה-9 לפנה"ס), התגלו שרידי מבנה המוגדר כמקדש, הן בשל ייחודו האדריכלי והן בשל הממצא בתוכו ובסביבתו. המבנה היה מאסיבי, בעל עמודים, מדרגות ואומנה בכניסה. סביב קירותיו הפנימיים ספסלי אבן. בתוכו נמצאו חמש אבני שדה בינוניות, אולי מצבות, וכן ראש שרביט עשוי פיגמנט "כחול מצרי" על הרצפה. מחוץ למבנה התגלתה חצר מרוצפת עם מתקנים, ביניהם אחד שזוהה כמזבח, הנמצא מול הכניסה למבנה, ועל ידו מה שנראה כבור אשפה, שהיה מלא כלי חרס שבורים, עצמות ואפר. בסביבת המבנה נמצאו שברי כלים רבים, על חלקם חריתות, ועל אחד הטבעת רוזטה, שני שברי כתובות בכתב עברי קדום (באחת מהן המילה "נסס", שמובנת כ"נושא הנס") וצלמיות חימר, ונראה כי הוטמנו בכוונה. בשכבה השלישית, המתוארכת לברזל 2ב' (המאה ה-8 לפנה"ס) עבר המקדש שיפוץ ושינויים, ובמקביל נבנו באתר ממגורות רבות, וכן מבנה אשר ככל הנראה שימש לאחסון תוצרת חקלאית. אלו המשיכו להיות בשימוש לתוך השכבה הרביעית, המאוחרת ביותר, המתוארכת לברזל 2ב' (המאה ה-7 עד תחילת המאה ה-6 לפנה"ס), בה היישוב באתר גדל. נראה כי בתום תקופה זו ניטש האתר ולא התחדשה בו ההתיישבות עד התקופה ההלניסטית או החשמונאית (המאה ה-2 לפנה"ס), מהן נמצאו באתר שרידי פעילות מפוזרים. מהתקופה הרומית או הביזנטית הקדומה (המאות ה-3-4 לספירה) התגלה ממצא שמצביע כי שבו להתגורר באזור, והאתר זוהה גם בתור הישוב הרומי "קולוניה". בתקופה העות'מאנית הוקם באתר כפר שהתקיים והתפתח עד 1948, ושימר את שם הישוב הרומי בשמו "קאלוניה" (Qaluniya).
מקורות:
חלאילה, ח., ורדי, י., ראם, ע., & מילבסקי, י. (2020). הקדמה: החפירות במוצא ותוצאותיהן בהקשרן הרחב. בתוך ח. חלאילה, ע. ראם, י. ורדי, & י. מילבסקי (עורכים), חפירות הענק במוצא: שרידי ישוב מהתקופה הנאוליתית ושרידי התיישבות מתקופות מאוחרות, עד המאה העשרים (עמ' 8-13). רשות העתיקות.
משנה סוכה ד', מהדורת בית דפוס ראם, וילנא. (ללא תאריך). ספריא.
סוכה מ"ה א', תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון. (ללא תאריך). ספריא.
קיסילביץ, ש., אייריך-רוז, א., חלאילה, ח., & גרינהוט, צ. (2014). מוצא, תל מוצא: דוח ראשוני. חדשות ארכאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל, 126.
קיסילביץ, ש., & ליפשיץ, ע. (2020). תל מוצא: דוח ראשוני. חדשות ארכאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל, 132.
Greenhut, Z., & De-Groot, A. (2009). Salvage excavations at Tel Moza: The Bronze and Iron Age settlements and later occupations. Israel Antiquities Authority.
Kisilevitz, S. (2015). The Iron IIA Judahite temple at Tel Moza. Tel Aviv, 42(2), 147-164. Doi: 10.1179/0334435515Z.00000000052