תל רחוב (בערבית: תל אל-צארם) הוא אתר גדול (כ-100 דונם) הנמצא בבקעת בית שאן, בלב עמק המעיינות. אזור זה הוא צומת דרכים חשובה, עם נתיבי סחר המובילים לארצות השכנות מצפון, ובין אזור הים התיכון לעבר הירדן. רחוב קמה בסמוך למעברה הראשית על נהר הירדן (בה המים רדודים מספיק שניתן לחצות). רחוב נזכרת גם באונומסטיקון של אבסביוס מהתקופה הרומית המאוחרת.
תולדות החפירות
רחוב נחפרה על ידי משלחת מטעם האוניברסיטה העברית בראשות פרופ' עמיחי מזר. נפתחו כשישה שטחי חפירה, שהחשוב בהם הוא שטח C. ראשית היישוב לכל המאוחר בתקופת הברונזה הקדומה (האלף רביעי והשלישי לפנה"ס) שלאחריה ננטש למשך כאלף שנים. נמצאו שרידים בודדים תקופות הברונזה הביניימית (2500-2000 לפנה"ס בקירוב) והתיכונה (2000-1550 לפנה"ס בקירוב). עיקר הממצאים מהאתר שייכים לשמונה תקופות ארכיאולוגיות, מתקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל והתקופה האיסלאמית הקדומה.
עיר כנענית בשלטון מצרי
בתקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה-16-12 לפנה"ס), היתה רחוב אחת הערים הגדולות בארץ ושטחה היה כ-100 דונם. בתקופה זו נבנה בניין ציבורי עם חצר והתגלו מתקנים לייצור כלי ברונזה, במסורת מצרית. רחוב מופיעה בכתובים של הממלכה המצרית החדשה כגון מכתבי תענך, מכתבי אל עמארנה ואסטלת סתי הראשון מבית-שאן. באסטלת סתי הראשון (מלך מצרים בשנים 1323-1279 לפנה"ס) רחוב נזכרת כעיר-מלוכה תחת השלטון המצרי, שלא הצטרפה למרד נגד המצרים, שנפתח על ידי פחל, חמת וינועם. בתקופת הברזל 1 (המאות ה-12-10 לפנה"ס), לאחר הנסיגה המצרית מכנען, העיר הצטמצמה. המסורת המקראית מספרת על המשכיות התרבות כנענית באזורי עמק בית שאן בתקופה זו: "וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן… וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (שופטים א, א-כז).
עיר מלוכה ישראלית
במהלך תקופת הברזל 2 (המאות ה-10-6 לפנה"ס) הפכה העיר לחלק מממלכת ישראל. בכתובת במקדש כרנך שבמצרים, מוזכרת רחוב כאחת הערים הסמוכות לבית שאן, אותה החריב פרעה ששונק (המזוהה עם שישק המקראי), בשנת 920 לפנה"ס. במחצית השנייה של המאה ה–9 לפנה"ס נשרפה העיר והוחרבה שוב, ככל הנראה בימי חזאל מלך ארם-דמשק. טכניקת הבנייה בתקופה זו הייתה לבני בוץ לא צרופות, ללא יסודות אבן (מה שייחודי לתל רחוב). בתקופה זו העיר הייתה צפופה ומתוכננת ולא נמצאו ביצורים בשטח התחתון של העיר. יש לציין כי הרוב המוחלט של הערים בממלכת ישראל בתקופה זו היו מוקפות חומות. העיר המשיכה להתקיים בחלקו העליון של התל עד חורבנה הסופי, בכיבוש האשורי של צפון ממלכת ישראל בשנת 732 לפנה"ס על ידי תגלת פלאסר מלך אשור. תושבי העיר הוגלו והעיר חדלה מלהתקיים (במקום נותרו כמה קברים אשוריים) עד לתקופה האיסלמית הקדומה – ממלוכית.
הממצאים המיוחדים בעיר והקשר ליהוא מלך ישראל ולאלישע הנביא
בשטח C התגלתה עדות לתעשיית הדבורים באתר: מכוורות תעשייתיות עשויות טין, היחידות שהתגלו עד כה במזרח התיכון הקדום. נראה כי חשיבות הכוורות הייתה לתעשיית הברונזה, בה השתמשו בטכניקת "השעווה האבודה". יש אפשרות שמתחם הכוורות חרב ברעידת אדמה. באתר נמצאו מספר כתובות המזכירות את השם "נמש", המזוהה עם משפחת "נִמְשִי" אליה שייך יהוא, מלך ישראל. באחת הכתובות מופיעות המילים "לשקי-נמש", והוצע כי מדובר בפקיד ממשפחת נמשי, ושרחוב היתה מושבה. השם "נמש" נמצא בכתובת נוספת מתל רחוב ועל קנקן מתל עמל, הסמוכה. באתר נמצאו מספר אוסטרקונים עם כתב יד עברי, ועל אחד מהם נכתב באותיות בצבע אדום השם [א]לישע. אלישע בן שפט מופיע במקרא כ-"איש האלוהים", ומוצאו באבל מחולה המזוהה בתל אבו-סוס, כ–10 ק"מ מדרום-מזרח לתל רחוב. מזר העלה השערה כי בניין זה שימש לזמן מה כמקום שהותו של אלישע בן שפט בתל רחוב.
בנוסף נמצאו כלי פולחן רבים, מזבחות חרס מעוטרים בעלי ארבע קרנות, כלים דמויי מקדש, צלמיות נשים וסוסים, כלים ששימשו בבתים (בישול אחסון וכדומה) וכמות גדולה מאוד של משקולות נול, מה שיכול להעיד על תעשיית פשתן ענפה. הדמיון בין הכלים ברחוב לכלים בעבר הירדן מעידים על הקשר בין שני צידי נהר הירדן.
מקורות
מזר ע. (2003). החפירות תל רחוב ומשמעותן לחקר תקופת הברזל בישראל. ארץ ישראל : מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 143-160.
מזר. ע. (2016) . דבש מלכים. תגליות מהעיר רחוב מימי ראשית המלוכה בישראל. ציפר ע. (עורכת), קטלוג תערוכה במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
ניר ד. (1989). בקעת בית שאן החבל ואתגריו על גבול המדבר. הקיבוץ המאוחד.
צורי נ. (תשכ"ב). בקעת בית שאן. ירושלים.
A. Mazar and N. Panitz-Cohen. 2020. Tel Reḥov, A Bronze and Iron Age City in the Beth-Shean Valley Volume I-V.
מפת טיולים