בקעת תמנע, הממוקמת בדרום הערבה, היא אחד מאזורי כריית הנחושת העתיקים ביותר בעולם. משנות ה-50 של המאה הקודמת, היא משמשת כמעבדת שדה לחקר טכנולוגיות המתכות הקדומות ופעילות אנושית באזורים צחיחים. גודל הבקעה הוא כ-90 קמ"ר והיא ממוקמת בדרום הערבה, ובה אקלים צחיח ביותר. מחקרים רבים שופכים אור על חייהם וזהותם של מנהלי ופועלי תעשיית תמנע בתקופת הברזל. החפירות ב"גבעת העבדים" הניבו מידע חדש שחשף את עושרם ומעמדם הכלכלי הגבוה של מהנדסי הנחושת, ושולל את היותם עבדים שמוקמו על הגבעה המבוצרת כאסירים. המחקרים החדשים מהווים חלק מפולמוסי הארכאולוגיה המקראית, בין היתר השאלות בנוגע לראשיתה של ממלכת אדום ומקורם הנוודי של בני ישראל. לא פעם הציעו החוקרים לקשר את הנחושת של תמנע לזאת של בית המקדש בירושלים ואף לזהות את מכרותיה כשייכים לשלמה המלך שלפי המקרא שלט על ארץ אדום ובנה נמל בעציון גבר לחופי ים סוף.
ראשית השימוש בנחושת החל לפני כ-7000 שנים, דווקא בהכנת תכשיטים מהמינרל הגולמי הירקרק. הפקת הנחושת החלה בתקופה הכלכוליתית (שפירוש שמה "נחושת-אבן" וזמנה סביב האלף ה-5 לפנה"ס). המכרות שימשו את תושבי האזור אלפי שנים עד שפעילותם המוגברת של מכרות קפריסין הובילו לנטישת תמנע בראשית האלף ה-2 לפנה"ס (תחילת תקופת הברונזה התיכונה).
הממלכה החדשה במצרים שסיפחה את ארץ כנען במאה המאה ה-15 לפנה"ס (תחילת תקופת הברונזה המאוחרת), החייתה מחדש את תעשיית הנחושת התמנעית, אשר המשיכה באופן ישיר גם אחרי נסיגת המצרים. לצד טכנולוגיית התכה מתקדמת בעזרת מפוחים, החלה גם כרייה אנכית לתוך שכבת הסחף שהשאירה אחריה פירים שבתצלום אוויר נראים כמו שדה של "צלחות". מתקופה זו ממצאים רבים, בין היתר שלבו הראשון של המקדש לאלה המצרית חתחור, תחריטי הקיר של רעמסס ה-3 ופריטים רבים כגון חרפושיות שמתוארכות לשלטון רעמסס ה-2. תעשייה הנחושת המצרית נחקרה רבות על ידי פרופ' בנו רותנברג שניהל את משלחת לערבה והיה לארכאולוג הראשי של תמנע למשך 50 שנה.
מחקריו המחודשים של פרופ' ארז בן יוסף, שהחל לחפור בתמנע ב-2012 מטעם אוניברסיטת תל אביב, מתארכים מחדש את שיא פעילות התעשייה לעת שלאחר נסיגת המצרים מכנען, בה לא היה פיקוח וניהול אימפריאלי. זאת באמצעות תיארוך פחמן 14, שיטה שהייתה פחות נפוצה בזמנו של רותנברג, ושיטת הארכאומגנטיזם, ששימושה החל במאה ה-21. בתקופת הברזל המוקדמת (מאות ה-12 עד ה-10 לפנה"ס), תמנע, לצד פינאן (אתר ההפקה המקביל בצפון-מזרח הערבה), הייתה חלק מרשת סחר מוצלחת וחוותה עלייה משמעותית בפעילותה לצד התעצמות טכנולוגית.
תמנע ננטשה כבר במאה ה-9 לפנה"ס, כנראה בגלל ניצול יתר של מקורות הפחם לכבשני ההתכה. הכרייה המשיכה בתקופה הקלאסית, אך במימדים קטנים יותר מן התקופות הקדומות. תהליך ההיתוך התרחש מחוץ לתמנע באזור באר אורה, מקור מים מרכזי בדרום הערבה. רק בתקופה האסלאמית הקדומה, החלו שוב פעולות הכרייה וההפקה בתוך הבקעה. כריית הנחושת הופסקה במשך מאות שנים עד לתחייתה המודרנית במדינת ישראל.
לקריאה נוספת:
Ben-Yosef, E. (2018). The central Timna Valley Project. In: E. Ben-Yosef (ed.) Mining for Ancient Copper. Essays in Memory of Beno Rothenberg, 28-63. Tel Aviv University.
Ben-Yosef, E. (2019). The Architectural Bias in Current Biblical Archaeology. Vetus Testamentum, 69(3), 361-387.
Ben-Yosef, E., Langgut, D. & Sapir-Hen, L. (2017). Beyond Smelting: New insights on Iron Age (10th c. BCE) metalworkers community from excavations at a gatehouse and associated livestock pens in Timna, Israel. Journal of Archaeological Science: Reports 11, 411-426.
Rothenberg, B. (1999a). Archaeo-Metallurgical Researches in the Southern Arabah 1959–1990. Part I: Late Pottery Neolithic to Early Bronze IV. Palestine Exploration Quarterly 131(1), 68-89.
Rothenberg, B. (1999b). Archaeo-metallurgical Researches in the Southern Arabah 1959–1990. Part 2: Egyptian New Kingdom (Ramesside) to early Islam. Palestine Exploration Quarterly 131(2), 149-175.