שכם הקדומה נמצאת בצומת מרכזית בהר אפרים, ושימשה במשך אלפי שנים כמרכז שלטון ופולחן. במקורות מוזכרת שכם בין הר גריזים והר עיבל ולכן ב1903 זיהה אותה הארכיאולוג הגרמני בתל בלאטה, שסביבו מעיינות שופעים ועמקים פוריים. צומת הדרכים מאפשרת גישה לערים שומרון ודותן מצפון, אזור החוף ממערב, בקעת הירדן ממזרח ולירושלים מדרום. שטח התל 60 דונם, ורוב מכוסה על ידי בתי הכפר הערבי. בסמוך לתל נמצא קבר יוסף, שגם הוא תרם לזיהוי האתר. הקיסר הרומי אספסיאנוס בנה ממזרח לשכם הקדומה את ה"עיר החדשה" – ניאפוליס, ששמה השתמר בשם הערבי של שכם כיום: נאבלוס.
שכם במקורות המקראיים וההיסטוריים
שכם מופיעה לראשונה כעיר-מלוכה בכתבי המארות וכתובת סבכ-ח'ו ממצרים, מהמאה ה-19 לפנה"ס. כמה ממכתבי אל-עמארנה מאמצע המאה ה-14 לפנה"ס מעידים כי בתקופה בה שלטה מצרים על כנען, היתה שכם עיר-מלוכה מרכזית. בזכות המכתבים אנו מכירים את לבאיה מלך שכם, שניסה להרחיב את שלטונו לעמק יזרעאל ולמישור החוף. נגדו קמה ברית של ערים כנעניות, ובחסות המצרים הוא הובס ונהרג.
במקרא נודעה לשכם חשיבות רבה. היא נזכרת בכל סיפורי האבות, ונקשרים אליה המסורות על אברהם (אז נקראה "אלון מורה"), יעקב ובניו (מעשה שכם ודינה) ויוסף. סמוך לשכם התרחשו מעמד הר גריזים והר עיבל, כמו גם ברית שכם בין עם ישראל לאלוהים. בספר יהושע מתואר כי לאחר כיבוש הארץ, התיישבו בשכם משפחת קהת, מבני לוי, וכי היא שימשה כעיר מקלט. בשופטים מסופר על אבימלך, בן השופט גדעון, אשר הרג את אחיו והמליך את עצמו על ישראל בשכם. שלושת שנות שלטונו היו רוויות מרידות שלבסוף הביאו למותו. חוקרי המקרא עמדו על כך שבמקרא נראה שמי ששולט שכם שולט גם בסביבה. במסורת המקראית על רחבעם וירבעם, לשכם תפקיד סמלי כדי להבטיח את העצמאות של שבטי הצפון מבית דוד. בתקופת ממלכת ישראל ירדה שכם מגדולתה, לאחר שבירת ישראל עברה לתרצה ומשם לשומרון.
תולדות המחקר בשכם
תל בלאטה נחפר בשש עונות חפירה בין 1913-1934 (לסירוגין), על ידי האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל ובניהולו של ארנסט זלין. לאחר מכן חפרה באתר בין 1957-1968 (לסירוגין) משלחת אמריקאית מטעם אוניברסיטת דרו מניו ג'רזי, והסמינר התיאולוגי מקורניק בשיקגו שנוהלה על ידי ג'ורג' ארנסט וויט וברנרד אנדרסון. ב1972-1973 ביצע וויליאם דיוור מספר חפירות נוספות באתר. החפירות חשפו 25 שכבות יישוב, המחולקות לחמש תקופות יישוב עיקריות שבין כל אחת יש פער:
הפרהיסטוריה של שכם
בתעלות הבדיקה העמוקות יותר שהגיעו עד לסלע האם, נחשפו ממצאים מהאלף הרביעי לפנה"ס. אלו כוללים רצפות של אוהלים מהתקופה הכלכוליתית וכלי חרס רבים מתקופת הברונזה הקדומה 1. בתקופה הבאה, תקופת הברונזה הקדומה 2, נראה שעבר היישוב לאתר הנמצא 4 ק"מ דרומה לתל בלאטה. יתכן שהייתה פעילות מסוימת במהלך תקופת הברונזה הביניימית.
ממלכת שכם בתקופת הברונזה התיכונה
השלב הראשון של שכם בתקופה זו היה לא מבוצר והתחיל סביב 1900 לפנה"ס עם בתי מגורים פשוטים. זמן זה תואם לאזכורה של שכם בכתבי המארות וכתובת סבך-ח'ו ממצרים. השלב הבא החל בתקופת הברונזה התיכונה 2ב (1750-1650 לפנה"ס), אז הפכה שכם לעיר-מלוכה שתשלוט באזור ההר למשך מאתיים השנים הבאות. לראשונה בוצרה שכם ועברה שיפוצים רבים במשך הדורות. עיר זו הגיעה לשיאה בתקופת הברונזה התיכונה 3ג (1650-1540 לפנה"ס). העיר הורחבה והוקם בה השער הצפון-מערבי. באחת החצרות הוקמה מצודת "מגדל", שממדיה 20 על 26 מ', עובי קירותיה 5 מ' והם עשויים אבנים מסותתות. במצודה התגלו מזבח ומצבות. בתי העיר היו מפוארים והתגלו בהם פריטים המעידים על עושר התושבים כגון ציפוי שנהב לרהיטים, חרפושיות ולהב פגיון. חורבן העיר היה אלים וכנראה התרחש בשני אירועים צמודים סביב 1540 לפנה"ס. לאחר מכן עמדה נטושה במשך כמאה שנים.
שכם תחת מצרים – מעוזו של לאביה
סביב שנת 1450 לפנה"ס, במרוצות תקופת הברונזה המאורחת, חודשה העיר יחד עם החומה והשערים. מצודת המגדל שוקמה וגם כאן בחצר הכניסה הוצבו מצבות ומזבח. בנוסף נבנה מבנה אחר שזוהה כמקדש. בשלהי המאה ה-15 לפנה"ס היה באתר כבשן ללבני בוץ, ששימש לבניית בתי המגורים הרבים שהתגלו. במאה ה-14 לפנה"ס הגיעה העיר לשיאה. נמצאו בה ממצאים מיוחדים כמו צלמית אליל מברונזה ושתי כתובות בכתב היתדות. זוהי התקופה שבה נשלטה שכם על ידי לאביה המוזכר לעיל.
בין 1350 ל1300 לפנה"ס שכם הוחרבה, כנראה בעקבות דיכויו של לאביה. במאה ה-13 לפנה"ס שוקמה העיר, אך לא הגיעה לאותה רמת בנייה ופאר. העיר המשיכה להתקיים לתוך תקופת הברזל 1, והוחרבה שוב סביב 1100 לפנה"ס. יש חוקרים אשר הציעו כי חורבן זה מהדהד את הסיפור המקראי על אבימלך. לאחר החורבן שוב ננטשה שכם למשך כל המאה ה-11 לפנה"ס.
שכם בתקופת המלוכה
במאה ה-10 לפנה"ס הוקם על חורבות העיר יישוב עם בתים פשוטים שהתפתח עד שהוחרב, אולי בעקבות מסעו של פרעה שישק. בשלב הבא חזרה שכם לגדולתה. את שלב זה מייחסים החוקרים לעלייתו של מלך ישראל ירבעם הראשון וממשיכיו. במאה ה-8 לפנה"ס הגיעה העיר הישראלית לשיאה. ממצא מיוחד הוא "מבנה 1727", שהיה בית ארבעת מרחבים טיפוסי עם כבשן סיד במרכזו, שכנראה שימש למלאכה של משפחה מקומית.
ב-724 לפנה"ס הגיעה החורבה העיר על ידי האשורים ולאחר מכן התקיים באתר יישוב קטן במאה ה-7 לפנה"ס. מתקופה זו התגלה חותם בעברית עתיקה עם השם "מבן". בתקופה הבבלית וראשית התקופה האשורית (בין 600 ל475 לפנה"ס לערך) נשאר היישוב קטן אך הממצאים בו מעידים על קשרי מסחר ועל אוכלוסייה מגוונת. היישוב התקיים במקביל לפריחת המרכז השומרוני בהר גריזים הסמוך.
שכם בתקופה ההלניסטית
לאחר כיבושי אלכסנדר היישוב בשכם שוקם בימי בית תלמי ובית סלווקוס. התגלו בעיר מבנים, ביצורים ומטבעות רבים הנושאים את שמות המלכים היווניים. בתל א-ראס שעל הר גריזים הסמוך הוקם מקדש לאל זאוס, שכנראה שהיה קשר בינו לעיר. ב107 לפנה"ס כבש את העיר המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס, ושלב זה הוא השלב האחרון בתולדות היישוב בתל של שכם. במאה הראשונה לספירה, הרומאים הקימו ממערב לתל בלטה את "העיר החדשה" (נאפוליס בלטינית), ומאז ועד היום מרכז העיר נמצא שם.
מקורות:
Campbell, E. F. Sechem. In Stern, E. (ED). 1993. Encyclopedia of Archeological Excavations in the Holy Land. Vol 4. Pp 1345-1354. The Israel Exploration Society. Carta. Jerusalem.