ארכאולוגיה מקראית - ממצאים ומפות

תל ג'נין, המכונה גם 'תל את-תל', 'תל אנ-נאוואר' (=תל צוענים) ו'מג'נה' (=בית קברות), הוא אתר ארכיאולוגי השוכן בלב העיר ג'נין, בקצה הצפוני של השומרון. התל זוהה לראשונה על ידי ראש מחלקת העתיקות המנדטורית פיליפ גאי בשנת 1926. במשך כמעט 100 השנים שעברו מאז, רוב התל נהרס בהדרגה במסגרת בנייה מקומית, ורק חלק קטן ממה שנותר נחקר. הגודל המקורי המשוער של התל הוא כ-30 דונם. חוקרים רבים הציעו לזהות את ג'נין עם עיר הלויים המקראית עין גנים (יהושע י"ט, כ"א; כ"א, כ"ט), אולם יש הסוברים שיש לזהות את עין גנים עם ח'רבת בית ג'ן שליד יבנאל. עם זאת, מוסכם על רובם-ככולם שיש לזהות את ג'נין עם בית הגן, דרכו עבר אחזיה מלך יהודה בעת בריחתו מיהוא בן נמשי (מלכים ב' ט', כ"ז).

תולדות המחקר באתר

האתר נסקר לראשונה על ידי יוסף פורת בשנת 1968 במסגרת השלמות שערך לסקר החירום שנערך ביהודה, שומרון והגולן לאחר מלחמת ששת הימים. כעבור שנה נסקר האתר שוב על ידי נחמיה צורי. בשנים שלאחר מכן נערכו באתר מספר חפירות הצלה מצומצמות מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה. בשנים 1983-1977 שולי התל נחפרו על ידי משלחת מאוניברסיטת בירזית בראשות הארכיאולוג האמריקאי אלברט גלוק. גלוק נרצח על ידי מתנקש אלמוני בשנת 1992, טרם הספיק לפרסם את הדו"ח המלא של החפירה. חלק מתלמידיו פרסמו מחקרים נקודתיים על החפירה במשך השנים שלאחר מכן, אך דו"ח סופי טרם פורסם. בשנת 2003 או 2004 נחפר קבר קדום בסביבת התל על ידי רשות העתיקות הפלסטינאית, וככל הנראה התקיימה גם חפירה נקודתית בתל עצמו בתקופה זו. בשנים 2017-2016 מצב האתר נבדק פעמיים על ידי מאיר רוטר מאוניברסיטת בר-אילן.

האתר מהתקופה הנאוליתית עד תקופת הברונזה

תל ג'נין יושב לראשונה בצורה מצומצמת בתקופה הנאוליתית הקדם-קירמית (6000-7500 לפנה"ס), אז כנראה פעלה באתר חווה חקלאית, שאולי ניהלה קשרי מסחר בינלאומיים. כנראה שהייתה פעילות מסוימת בתקופה הכלקוליתית (3700-4500 לפנה"ס). בראשית תקופת הברונזה הקדומה 1 (סביב 3700 לפנה"ס) התל הוגבה באופן מלאכותי על מנת למנוע הצפות. במשך תקופה זו התל ננטש ויושב מחדש מספר פעמים, עד אשר ננטש לטווח ארוך סביב 3300 לפנה"ס. טרם נמצאו עדויות ברורות ליישוב באתר מתקופת הברונזה הביניימית והלאה, אך ייתכן שהאתר היה מבוצר בתקופת הברונזה התיכונה, והתגלו מספר חרסים מתקופות אלו המלמדים על פעילות בהיקף לא ידוע.

לדעת חלק מהחוקרים ג'נין מזוהה עם 'קינה', עיר המוזכרת ברשימת ערים כנעניות שנכבשו על ידי תחותמס השלישי מלך מצרים (ראשית תקופת הברונזה המאוחרת, אמצע המאה ה-15 לפנה"ס). בנוסף, חוקרים רבים מזהים את תל ג'נין עם 'גינה', המוזכרת במכתבי אל-עמרנה (שלהי המאה ה-14 לפנה"ס) בתור עיר שאנשיה כנראה הרגו את לָבָּאיה מלך שכם ולכן הותקפה על ידי בניו, שכנראה היו קשורים אל העפירו. האתר בוודאות נושב מחדש במאה ה-13 לפנה"ס. לתקופה זו יש לשייך גרזן מברונזה, עגיל זהב ובקבוק זכוכית.

האתר בתקופת הברזל והלאה

האתר המשיך להתקיים בראשית תקופת הברזל 1 (המאה ה-12 לפנה"ס). ייתכן שבתקופה זו חלק מיושבי האתר עסקו בדיג רכיכות. כמו כן, כנראה שבתקופה זו יושבי האתר קיימו קשרי מסחר, הבאים לידי ביטוי בכלים קפריסאים ופלשתיים. ממצאים נוספים מתקופה זו כוללים בתים, מחט מברונזה, אבן שחיקה מבזלת וכלים ישראליים (אך זהות יושבי האתר בתקופה זו אינה ידועה). בשלהי המאה ה-12 שולי התל נעזבו ויושבו מחדש רק בתקופה הביזנטית. היישוב באתר בתקופת הברזל 2 כנראה התחדש בראש התל (אזור שלא שנחפר). התגלו מספר חרסים מתקופה זו, וכן מהתקופה הפרסית, ההלניסטית והלאה (המאה ה-10 לפנה"ס והלאה).

מקורות

י' פורת, סקר שומרון ב' [כת"י שלא פורסם, נמצא אצל המחבר], 1968.

נ' צורי, נחלת יששכר: סקר ארכיאולוגי של הגלבוע ומורדותיו, עמק יזרעאל והגליל התחתון המזרחי, ירושלים תשל"ז.

A. Glock, ‘Jenin’, in: Anchor Bible Dictionary, 3, pp. 678-680.

A. Glock, ‘News from the Field: Excavations in Jenin’, The Biblical Archaeologist 40 (1977), p. 99.

H. J. Salem, Early Bronze Age Settlement System and Village Life in the Jenin Region/Palestine: A Study of Tell Jenin Stratigraphy and Pottery Traditions (Ph.D. dissertation, Universiteit Leiden), 2006.

מקום
נתיב העשרה הוא אתר בו נערכה חפירת הצלה לפני עבודות הבנייה. האתר ממוקם על שתי גבעות כורכר סמוכות ממערב לנחל שקמה.

היסטוריה
נחשפו שרידי התיישבות מתקופת הברזל, התקופה הפרסית והתקופה הביזנטית. האתר ננטש באירוע אלים בתקופה הפרסית, אך הוא אוכלס מחדש בתקופה הביזנטית לאחר מאות שנים של קבור בחול דיונה.

חפירה
בשתי הגבעות נפתחו חמישה שטחי חפירה (A–F) והניבו ממצאים משמעותיים. בשטח A התגלו שתי שכבות יישוב במדרון המזרחי של הגבעה הדרומית. בשטח B, אף הוא במדרון המזרחי של הגבעה הדרומית, נמצאו שרידי מבנה בן ארבעה חדרים. בשטח C בראש הגבעה הדרומית נחשף מתקופת הברזל ויישוב פרסית וכן קברים מהתקופה הביזנטית. בשטח D היו ארבעה קברים מקומרים במדרון המזרחי של הגבעה הצפונית. בשטח F היה בור אשפה שהניב זכוכית מהתקופה הרומית, יחד עם שרידים מהתקופות הביזנטית והפרסית.

ממצאים
בחפירה נמצאו כלי חרס, כלי זכוכית, כלי אבן וחפצי מתכת מתקופות שונות. כלי החרס מתקופות הברזל II ו-III, הפרסית והביזנטית. ממצאי זכוכית מהתקופות הרומית והביזנטית, התגלו בשטח F ושטח D בהתאמה. כלי אבן שימשו בדרך כלל להכנת מזון ביתי. ממצא מתכת, בעיקר מהתקופה הפרסית, כלל 11 ראשי חץ. עדויות לאירועים אלימים בתקופה הפרסית הצביעו על ידי שכבות שרופות, ראשי חץ מברונזה וכלי חרס שהושארו באתרם.

מקורות

חדשות ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל גיליון 135 לשנת 2023 נתיב העשרה יעל עבאדי-רייס

א-סוידה היא אתר מצודה רבועה (70 על 70 מ') הממוקם ביער ח"ן שבין זכרון יעקב ועמיקם, המהווה חלק מפארק אלונה שבחבל רמות מנשה. המצודה מוקפת בחומה ושוכנת על גבעה בגובה 161 מ' מעל פני הים, השולטת על סביבתה. מגבעה זו מתחיל נחל סנונית, מיובליו של נחל תנינים (הנשפך לים בסמוך לתל מבורך). בארבעת פינות המתחם זוהו שרידי מגדלים. התגלו באתר גם מבנים מתקופת הברזל.

החרסים שהתגלו באתר מתוארכים לתקופות הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית.

מקורות:

"א-סוידה" (אתר 17) מתוך: עולמי י., סנדר ש. ואורן א. 2011. מפת בנימינה (48). הסקר הארכיאולוגי של ישראל

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=XffhzIfrTMI"]

חורבת לבנין משתרעת על תל בגדה המערבית של נחל חכליל בפארק עדולם ומוקפת עמקים פוריים

לעיתים מזוהה עם העיר כזיב שבנחל יהודה (יהושע טו, מד') המוזכרת יחד עם קעילה ומראשה, ונזכרת גם בנבואת מיכה המורשתי יחד עם מרשת וגת מרשה ועדולם. אפשרות זיהוי נוספת היא "לבנה" הידועה שבשפלה (הגם שהזיהוי המקובל הוא בתל בורנה).

מיקום וזיהוי

אתר תל אבו זרד הוא תל מרכזי במרכז השומרון

על הנתיב הראשי מצפון לדרום המחבר בין תל בלטה/שכם הקדומה לירושלים, ואפק הקדומה ממערב עם בית אל ממזרח.
תל אבו זרד כבר היה מוכר מסקרים במאות ה-19 וה-20 והוא זוהה בצורה משכנעת על ידי האב פ.-מ. הבל או.פ. עם תפוח המקראית (יהושוע י"ב יז; ט"ו 33; ט"ז ח; י"ז 7-8). י.

מתווה התישבותי של האתר

נתונים ארכיאולוגיים הנוגעים לישוב האתר בפרספקטיבה כרונולוגית התקבלו על ידי ממצאים וסקרים פני השטח וכן על ידי תצפיות סטרטיגרפיות ראשוניות. עם זאת, ישנם מספר מקורות היסטוריים המספקים מידע נוסף שיש להתאים לעדויות ארכיאולוגיות. .
נתונים שסופקו על ידי חיפוש ואיסוף פני השטח מופו על פני הטופוגרפיה של האתר כדי להראות את הרחבת הנוכחות האנושית בתקופות שונות. טווח התעסוקה של אבו זרד נבע מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה העות'מאנית, כלומר מסביבות 3000 לפנה"ס עד 1900 לספירה, עם כמה פערים משמעותיים בתקופת הברונזה הבינונית, כמו גם ברונזה התיכונה I.
בהתבסס על ממצאים פני השטח, חקירות קרקע ותת-קרקעיות, הצעה של ההיסטוריה ההתישבותית באתר עשויה להיראות כך:

תקופה I - התיישבות כפרית (לא מבוצר) מתקופת הברונזה הקדומה (EB II-III, 3000-2500 לפנה"ס)
תקופה II – תקופת הברונזה הבינונית (קברים על הגבעות הסמוכות) (EB IV, 2300-2000 לפנה"ס)
תקופה III - עיר מבוצרת מתקופת הברונזה התיכונה (MB II-III, 1750-1550 לפנה"ס)
תקופה IV - עיירה מתקופת הברונזה המאוחרת (LB I-III, 1550-1200 לפנה"ס)
תקופה V – יישוב ועיר מתקופת הברזל (א' א'-ב', 1200-586 לפנה"ס)
תקופה VI – חיל מצב הלניסטי-רומי (מאה 2 לפנה"ס - מאה 3 לספירה)/אר-רג'ה בורג'
תקופה VII – מוצב ביזנטי (המאה ה-4-7 לספירה)
תקופה VIII – מכפרי אסלאמי (אומאיד, איובי, ממלוכי, המאה ה-7-16 לספירה)

ח'רבת ג'דור, הנמצאת בסמוך לכפר בית אומר שבהרי יהודה, וצפונית לחלחול ולבית צור הנזכרות יחד עם העיר בתיאור המקראי

ח'רבת רבוד הוא תל קדום השוכן על אפיקו של נחל חברון, כ-8 ק"מ צפון-מערבית לכפר הפלסטיני א-סמוע וכ-3 ק"מ מערבית לעתניאל בדרום בהר חברון. התל מזוהה כאמור על ידי החוקרים עם העיר המקראית דְּבִיר.

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=TO7gi1FDyX8"]

תל נישא, נקרא גם תל נשם ובערבית תל אל-מנשיה, הוא תל בולט, בינוני, ממזרח לכביש 200- מכיוון עין הנציב לכיוון קיבוץ נווה-איתן. התל תועד על ידי המנדט הבריטי ונסקר על ידי נחמיה צורי. התל לא נחפר.

התל הוא חלק מעשרות תילים מהתקופות המקראיות שנמצאים בעמק בית שאן, החשובים בהם בית שאן ותל רחוב. פרופ' מזר מגדיר את כל הערים מסביב לתל רחוב מתקופת המלוכה כ"בנות של רחוב".  תל נישא נשלט בתקופת המלוכה על ידי תל רחוב ואכן הקרמיקה שלו זהה לרחוב במאות ה-9 -10 לפנה"ס.

גובה התל כ-10-15 מטר וגודלו כ-5 דונם. מדרום מערב לתל נובעים מעיינות, היוצרים את נחל איתן ואדי אל-מנשיה, היורד אל הירדן ממזרח. הנביעות בעצם מכתרים חצי מהתל מה שהופך אותו לבלתי עביר מכיוונים אלו. בתל התגלו חרסים מהתקופות הברונזה הקדומה I,  המאוחרת, הברזל I-II. ונראה כי זה היה בניין מנהלי כלשהו. נ. צורי כותב: על מדרונותיו המזרחיים והדרומיים של התל חשופים קירות מאבנים ומְלבנים, ואילו בפינה הדרומית הקיצונית חשוף מבנה לבנים, כעין מגדל (נחמיה צורי 1962).

אפשר להבחין בשרידי חומות בוץ בחלקו העליון מערבי של התל, ככל הנראה אלו שרידי חומות העיר מאמצע המאה התשיעית שחרבו על ידי חזאל מלך ארם-דמשק. אי אפשר להוכיח זאת מכיוון שיש עוד חורבנות נוספים בתקופת הברזל בעמק בית שאן, אך ההנחה היא סבירה לאור חפירות תל רחוב הסמוכה. יתכן כי בעתיד יילקחו לבני בוץ לבדיקה מגנטית שתקבע אם מדובר בחורבן חזאל, תגלת פלאסר או שישק.

בתל נמצאו נרות, פך בעל מסננת, קרמיקה ממורקת במירוק פרוע, ידיות סירי בישול, שני כלי בהט, שתי קעריות, כלי זאומורפי, משקולות נול דמויות ביצה מאבן גיר ומבהט מקומי וחץ מברונזה. התל שמור מאוד, וממנו תצפית מרשימה לכל עמק בית שאן ולכיוון הירדן. האתר מופיע בתיק ארכיון רשות העתיקות המנדטורית, ומצוין כי החלק העליון של התל מעובד (1932). להלן חלק ממה שנכתב על התל:

סקר ארכיאולוגי משנת 1932 דיווח: תל גדול למדי שנראה שיש בו כלי חרס החל מהאלף ה-3 לפנה"ס. החלק העליון של התל מעובד. ישנו מעיין מים קטן שנובע ומקיף את האתר מדרום מערב ומשם ממשיך לזרום מזרחה ובעצם יוצר ביצור טבעי / חפיר עם מים בחלקו של התל. ייתכן שבדפנות התל בכיוון דרום-מערב ישנם קברים. המודד ראס הוסיף: "שלוש אבנים גדולות ומחוספסות שנבנו כחלק מקיר נחשפו בהשפעת הגשם הכבד על הפינה המזרחית של הקצה העליון. ראס התכוון ככל הנראה לחומת לבני בוץ מתקופת הברזל II במקום זה.
כנראה זה החומה החיצונית של היישוב העליון הישן. הסוקרים סיכמו: "חפירה מומלצת".

בימים אלו 2024 מתבצעת חפירה בתל על ידי משלחת בראשות יואב וקנין

מקורות

הסקר הבריטי PEF 1865.

צורי נ' תשכ"ב. סקר ארכיאולוגי בעמק בית שאן. בתוך בקעת בית שאן: הכינוס הארצי השבעה-עשר לידיעת הארץ. ירושלים.

Archive of the Department of Antiquities of Mandatory Palestine (1919 – 1948)The Israel Antiquities Authority

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=zrfyhcuL3hk"]

מיקום וזיהוי
קומראן ממוקמת על החוף המערבי של ים המלח, מזוהה עם עיר (עיר המלח)
המוזכר בתנ"ך (יהושע ט"ו:61-62).

היסטוריה

תקופת הברזל
התיישבות מוקדמת: היישוב הקדום ביותר מתוארך לתקופה הישראלית, עם מבנים מהמאה ה-8 עד תחילת המאה ה-6 לפני הספירה, שנהרסו במהלך נפילת ממלכת יהודה.

התקופה ההלניסטית עד הרומית
יישוב מחדש: לאחר מאות שנים של נטישה, קומראן יושב מחדש, תוך שימוש חוזר בשרידי המבנים הישראלים. הקהילה פרחה בתקופה ההלניסטית, במיוחד בתקופת יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי, עם הרחבות משמעותיות ובניית מבנים קהילתיים.
הרס וכיבוש מחדש: המקום נפגע ברעידת אדמה ושריפה בסביבות 31 לפנה"ס, מה שהוביל לנטישה זמנית. הוא יושב מחדש זמן קצר לאחר מכן, והמשיך באורח חייו הקהילתי עד להשמדתו בשנת 68 לספירה במהלך המרד היהודי נגד רומא.

חפירות

• מגילות ים המלח הראשונות התגלו על ידי רועים בדואים בשנת 1947 במערה 1, סמוך לחוף הצפון מערבי של ים המלח.
• בשנת 1949 נחפר אתר המערה על ידי משלחת משותפת של מחלקת העתיקות של ירדן, המוזיאון הארכיאולוגי של ארץ ישראל (כיום מוזיאון רוקפלר), וה- Ecole Biblique et Archeologique Française.
• ח'רבת קומראן, הממוקמת כק"מ אחד דרומית למערה ומעט רחוק יותר מערבית לים המלח, נחפרה באותה חסות בחמש מסעות רצופים בין השנים 1951 עד 1956. המערכה האחרונה סקר גם את האזור שבין קומראן לעין פשקה, כשלושה ק"מ דרומה, שם נחפר ב-1958 מתחם מבנים.

ממצאים

• חיי קהילה: חפירות חשפו קומפלקס של מבנים, כולל חדר אוכל/חדר אוכל גדול, סדנת חרס, סקריפטוריום ומערכות מים משוכללות המציעות שיטות טיהור פולחניות. בית קברות נרחב עם למעלה מ-1,100 קברים מעיד על קהילה משמעותית ומאורגנת.
• מגילות וכתבי יד: גילוי מגילות ים המלח ליד קומראן במערות היה מכריע. כתבי יד אלו מספקים תובנות לגבי אמונות הקהילה, שיטות העבודה והחיים העדתיים שהבדיל אותם מהזרם המרכזי ביהדות.
• קשר עם האיסיים: רוב החוקרים קושרים את קהילת קומראן עם האיסיים, מסקנה הנתמכת בראיות הארכיאולוגיות ובתיאוריו של פליניוס הזקן של האיסיים החיים בבידוד ליד ים המלח.

מקורות

Stern, Ephraim-New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 4-Israel Exploration Society (1993)

מיקום

על הגבול עם מצריים כ30 קמ דרומית לעזה רפיח היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה

ברונזה המאוחרת

בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, כנראה כ-2 ק"מ מדרום לתל רפיח שכנה רפיח הקדומה, יישוב חשוב על "דרך הים" (או דרך הורוס כפי שקראו לה המצרים), שלא עברה ממש בקרבת החוף מחמת רצועת החולות הנודדים. אזור עזה, שבגבול הדרומי של ארץ כנען, היה לאחד ממעוזי השלטון המצרי, כולל רפיח, תל אל-עג'ול, שיח' זוויד, תל שרוחן ועזה, שהייתה לבירת השלטון המצרי בכנען. קטע זה של הדרך היה חיוני ביותר למצרים, ולכן הוקמה לאורכו שורה של מבצרים, תחנות דרך ובארות מים במרחקים קבועים, במגמה להקל את המעבר של הצבא המצרי. תחותמס השלישי (המאה ה-15 לפנה"ס) עבר בה בדרכו לכיבוש תל מגידו. העיר מוזכרת בפפירוס אנסטאזי א' מתקופת פרעה סתי הראשון (המאה ה-14 לפנה"ס), הכותב מתאר אתרים ברחבי האימפריה, מתאר את העיר רפיח, את ביצוריה ואת מיקומה הגאוגרפי ביחס לעזה. מתקופת פרעה סתי הראשון (המאה ה-14 לפנה"ס). התעודה המקיפה ביותר, המתארת את "דרך הים", הוא הקטע הגאוגרפי שבאיגרת הסופר המצרי חורי מימי רעמסס השני (המאה ה-13 לפנה"ס)

תקופת הברזל

פעילות הדיפלומטית והצבאית של מצרים בראשית תקופת הברזל א' מלמדת שאפשרות התנועה לאורך "דרך הים" מתחנה אל תחנה, נשמרה ברציפות מתקופת הברונזה המאוחרת, לפחות כל זמן שמצרים נכחה בדרום ארץ כנען (1133 לפסה"נ בערך). אחר כך עוברת רפיח לשליטת הפלשתים, בגבולה הדרומי של ממלכתם. בשנת 925 לפנה"ס עצר בה צבאו של שישק במסעו לארץ ישראל.

עלייתו של סרגון השני, מלך אשור לשלטון (705–721 לפסה"נ) לוותה במרידות ברחבי האימפריה, וביניהן זאת של עזה בשנת 720 לפנה"ס. חנון מלך עזה הצטרף לקואליציה סורית–ארץ ישראלית שבראשה עמד יהובידי מלך חמת, ושנתמכה על ידי מצרים. המרד של עזה דוכא בקרב שנערך ליד רפיח, וחנון הובל לאשור כבול בשלשלאות. מפקד הכח המצרי שנשלח לעזרת חנון, נמלט בחזרה למצרים. רפיח נהרסה ותושביה הוגלו. במסעו השני לפלשת (716 לפסה"נ) מספר סרגון השני שהגלה אוכלוסייה אל נחל מצרים והושיב אותה באזור. מהלכיו של סרגון נועדו ליצור אזור חיץ עם גבול מצרים, שתושביו נאמנים לאשור.

במסעו העשירי, שנערך בשנת 671 לפנה"ס, כבש אסרחדון את מצרים. הוא מודיע, כי בדרכו עבר ברפיח שבקרבת נחל מצרים והמשיך עד מצרים.

תקופה הלניסטית

בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל במקום התרחש קרב רפיח, שהיה קרב מכריע במלחמה הסורית הרביעית בין תלמי הרביעי ממצרים ואנטיוכוס השלישי (הגדול) מהאימפריה הסלאוקית. הקרב נערך ב-22 ביוני 217 לפנה"ס, ליד רפיח, ובעקבותיו זכו המצרים לשוב ולשלוט על קוילה-סוריה.

תקופה הרומית והביזנטית

בשנת 100 לפנה"ס כבש אותה אלכסנדר ינאי, והרס אותה. המצביא הרומי אולוס גביניוס בנה אותה מחדש בשנת 61 לפנה"ס, כחלק ממשימתו לחזק את האחיזה הרומית לאורך חופי הים התיכון.

יוסף בן מתתיהו כתב תיאור של מסע צבא רומא תחת פיקודו של טיטוס ממצרים לעזה. ביום אחד עבר את המרחק מפלוסיום עד מקדש זאוס קסיוס, ביום השני הגיע לאוסטרקינה, ביום השלישי הגיע אל אל-עריש, ביום הרביעי הגיע אל רפיח, וביום החמישי הגיע אל עזה.

בימי סטראבון נחשבה רפיח לחלק מפיניקיה.

בתקופה הביזנטית הייתה רוב האוכלוסייה נוצרית ובעיר שכן הגמון.