חורבת ראש זית שוכנת במערב הגליל בסמוך למושב יעד וכ- 1.5 ק"מ מהכפר הערבי כאבול. התל מצוי על שלוחה המשתפלת מהרי הגליל התחתון מערבה לעבר עמק עכו, שלוחה זו הינה חלק מרצועת הגבעות המשתרעת מסביבות טבעון בדרום ועד מעבר לגבול לבנון בצפון. תחום זה יוצר רצועת חיץ טופוגרפית, נופית ויישובית בין הגליל ההררי לבין מישור החוף הצפוני. המקום נסקר לראשונה בשנת 1981 על ידי צבי גל אשר זיהה את האתר כ"כבול" המקראית, אחת מעשרים הערים שכונו "ארץ כבול" בנחלת אשר, ונמסרו בידי שלמה המלך לחירם מלך צור כתשלום על חומרי גלם לבניית בית המקדש.

האתר יושב לראשונה בתקופת הברזל, מתקופה זו נמצא כפר המשתרע על פני שטח של כ-20 דונם מהמאה ה-10 לפנה"ס. יישוב זה חרב בשלהי מאה זו ובמקומו נבנה מצודה אשר שימשה מבנה מנהלי פיניקי. שרידי יישוב נמצאו למרגלות המצודה ומיוחסים לתקופה שלאחר חורבנה.

באתר נמצא מכלול עשיר של כלי חרס קיפרו-פניקים, כלי בזלת, משקלות וחותמות טין המעידות על מסחר חקלאי. עוד נמצא חותם ברונזה פניקי ייחודי בעל ידית ועליו סימנים הירוגליפיים וכותרת פרוטו איאולית. צבי גל משער כי שימש כחותם תכשיט המעיד על שררה כלשהי.

עדויות ראשונות ליישוב המקום מיוחסות לתקופת הברזל, אז התקיים במקום כפר קטן שהשתרע על פני שטח של כ-20 דונם. עם חורבנו נבנתה במקום מצודה ששימשה מבנה מנהלי פיניקי. באתר נמצא מכלל עשיר של כלי חרס קיפרו-פניקים, משקלות וחותמות טין המעידות על מסחר חקלאי. עוד נמצא חותם ברונזה ייחודי.

חפירות ארכיאולוגיות

האתר נסקר לראשונה במסגרת מחקר הגיאוגרפיה היישובית של הגליל התחתון בשנת 1981. ייתכן ומיקומו בלב יער שגב הייתה אחת הסיבות לסקירתו המאוחרת. צבי גל, שסקר את האתר, המשיך לחפור במקום במשך 10 עונות מטעם החוג ללימודי א"י באוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות.

בחפירה נחשפו שני מכלולים עיקריים: בחלק הגבוה של האתר התגלתה מצודה מבוצרת אשר שימשה גם כאתר מנהלי-כלכלי פיניקי. מבנה זה נבנה באמצע המאה ה-10 לפנה"ס וחרב ברבע הראשון של המאה ה-9 לפנה"ס. קירות המצודה נבנו אבני גויל ופינותיהם, כמו גם מזוזות הפתחים, נבנו באבני גזית שהונחו בשיטת הראשים והפתינים. בחדרי המצודה נמצאו מאות קנקני אגירה ובחלקם נתגלו גרעיני חיטה מפוחמים ועדויות לאיחסון יין ושמן. מאלה יש לציין את הקנקנים המכונים "היפו" הניכרים בצבע הטין שלהם, גודלם יוצא הדופן ומשך חייהם הקצר. לבד מן הקנקנים נמצאו קבוצות כלי חרס הבאות: כלים פניקיים "דו-גוניים", כלים קיפרו-פניקיים צבועים "שחור-על-אדום", כלים מחופים אדום וממורקים ("כלי אכזיב" ו"קרמיקה שומרונית"), כלים קיפריים "מצויירים לבן" וכלים פניקיים ללא עיטור.

המכלול השני הינו כפר אשר התקיים במקום מהמאה ה-9 לפנה"ס, טרם לבניית המצודה. לאחר חורבן המצודה ופרק זמן קצר ולא מיושב, הוקם הכפר בשנית והתקיים עד שלהי המאה ה-8 לפנה"ס.

זיהוי האתר

צבי גל  הציע לזהות את היישוב מתקופת הברזל כאחד משרשרת ערי הגבול של שבט אשר בממלכת ישראל. סמיכותה של חורבת בית זית לכפר הערבי כאבול והממצאים הארכיאולוגים, הובילו את צבי גל לשער כי חורבת בית זית היא "כבול" המקראית. כבול נזכרת לראשונה בספר יהושע כאחת מערי שבט אשר, ומצוינת בספר מלכים כאחת מתוך 20 הערים שניתנו  לחירם מלך צור הפניקית כתשלום על חומרי גלם למקדש שלמה (יהושע י"ט, כ"ז; מלכים א' ט', י"ב).

תולדות ההתיישבות באתר

לדעת החוקר, באמצע המאה ה-10 הוקם כפר קטן אשר ניתן לזהותו כעיר המקראית "כבול בנחלת שבט אשר. כפר זה לדעת החוקר הינו חלק מ"ארץ כבול", אשר נמסרה לריבונות פיניקית על ידי שלמה המלך (מלכים א' ט' י-י"ג). במסגרת ריבונותם, הקימו הפיניקים במקום מצודה ששימשה כמרכז מנהלי-כלכלי של האזור. זיהוי המצודה כפיניקית הינו ברור על פי מכלול כלי החרס הפיניקים והקיפרים (קפריסאים) שנמצאו. מצודה זו נחרבה בשלהי המאה ה-10, ולאחריה הוקם למרגלותיה כפר קטן בעל מבנים בסגנון ארבעת המרחבים ומאפיינים נוספים של כפרים בממלכת ישראל. כפר זה הפסיק להתקיים בשלהי המאה ה-8 לספירה.

 ממצאים פיניקים

במצודה התגלה מכלול כלי חרס קיפרו-פיניקי עשיר. נמצאו מאות קנקני אגירה שהכילו שמן, יין וגרעיני חיטה, כלי בזלת ומשקלות פיניקיות. כמו כן נמצאו חותמות טין רבות המעידות, לדעת החוקר, כי במקום התנהל מסחר חקלאי.

ממצא ייחודי הינו חותם ברונזה פיניקי אשר התגלה בשנת 1990 ממערב למצודה. החפץ הינו לוחית ברונזה שטוחה שעל גבה ידית בצורת אומגה בעלת רגלי חיה (אולי אריה). על החלק השטוח מופיעים סימנים הירוגליפים מצריים. בחלקה העליון של הלוחית מופיעה כותרת תימורה (פרוטו איאלית). ההירוגליפים והמוטיבים הסגנוניים (בז, עיני הורוס), בשילוב עם אותה כותרת סורי-פיניקית אופיינית, הביאו את חוקר להצביע על דמיון לחותם מכרכמיש (כיום בטורקיה) המזהה את הלוחית בעלת הידית כחותם, תכשיט המבטא שררה כלשהי. סגנון זה מבטא שילוב תרבות מצרית ופיניקית  ואופיינית למאות ה-10-9 לפנה"ס.  

.הדיון
לתוצאות החפירות בחורבת ראש זית זיקה ישירה לדיון הנערך בשנים האחרונות בנושא הארכיאולוגיה של המאה הי' לפנה"ס. "הכרונולוגיה הנמוכה" שהוצעה על ידי פינקלשטיין מסתמכת בראש ובראשונה על תוצאות החפירות בתל יזרעאל, שם התגלו שרידיו של מתחם מלכותי אשר על פי הנזכר במקרא (מל"א כ"א; מל"ב ח'-ט') זוהה על ידי החופרים עם ארמונו של המלך אחאב, ולפיכך תוארך למאה הט' לפנה"ס. אולם, כפי שהעירו חוקרים רבים, מצב השתמרותו הקשה של תל יזרעאל הפך אותו למעשה לאתר חד-שכבתי. לפיכך, לעצם השימוש בנתונים מאתר מסוג זה כבסיס להבנה מחודשת של אתרים רב-תקופתיים או תקופות הסטוריות ישנן מיגבלות מתודולוגיות. אתר כזה צריך שיענה על שני תנאים עיקריים: (1) האתר צריך להיות בעל הקשר גיאוגרפי-הסטורי מוצק ההופך אותו למקור בעל תוקף; ו- (2) האתר צריך להכיל ממצאים רבים ומגוונים באתרם, שיש בהם כדי להוות בסיס ארכיאולוגי מוצק. תל יזרעאל עונה על התנאי הראשון, אך רחוק מלעמוד בתנאי השני.
ערכה של חורבת ראש זית, על ממצאיה הרבים, עולה מן הבחינה המתודולוגית לאין ערוך על הנתונים מתל יזרעאל. זיהויו של האתר עם כבול המקראית וזיקתו לפרשת "ארץ כבול" הקושרת אותו לימי הממלכה המאוחדת, מקנים לו את הבסיס הגיאוגרפי-הסטורי הדרוש. המצודה, מיקומה, מאפייניה הארכיטקטוניים והממצא הארכיאולוגי שנתגלה בה, הופכים את המכלול שנחשף לאחד הגדולים והחשובים מתקופת הברזל. יתר על כן, למרות עושרו הרב של הממצא, לא נתגלתה במצודה קרמיקה דו-גונית או קיפרו-גיאומטרית מן המאה הי"א לפנה"ס מחד, וקרמיקה פניקית מחופה אדום וממורקת מן המאה הח' לפנה"ס מאידך. לאור כל אלה ניתן לומר כי תוצאות החפירות בחורבת ראש זית מהוות בסיס מוצק לקביעת זמנה למאה הי' לפנה"ס. היות המכלול הקרמי שלה זהה לשכבות VA-IVB במגידו ולשכבות X-IX בחצור, ובהתאמה לשאר האתרים והשכבות הרלוונטיים, יוצר סינכרוניזציה ארכיאולוגית והסטורית התומכת במסגרת הכרונולוגית המקובלת של תקופת הברזל ב' בכלל  והמאה הי' לפנה"ס בפרט.

מקורות

גל, צ. 1998. פיניקים וישראלים בארץ כבול. קתדרה. יד יצחק בן צבי. חוברת 88. עמ' 7-14.

גל, צ. 1991. חותם ברונזה פיניקי מחורבת ראש זית. קדמוניות. חוברת 95/96, ע"מ 92-93. גל, צ. 1984. חורבת ראש זית- מצודה פיניקית בגליל התחתון. קדמוניות. חוברת 66/67. עמ' 56-59.