חורבת ראש זית מצויה על שלוחה המשתפלת מהרי הגליל התחתון מערבה לעבר עמק עכו, כ- 15 ק"מ מזרחית לעכו וכ- 6 ק"מ צפונית-מזרחית לתל כיסאן. שלוחה זו הינה חלק מרצועת הגבעות המשתרעת מסביבות טבעון בדרום ועד מעבר לגבול לבנון בצפון. תחום זה יוצר רצועת חיץ טופוגרפית, נופית ויישובית בין הגליל ההררי לבין מישור החוף הצפוני. אחת התופעות היישוביות המובהקות המאפיינות את רצועת חיץ זו היא שבתקופת ממלכת ישראל עבר לאורכה הגבול המזרחי של שבט אשר (יהושע יט: 28-25). במהלך הסקר הארכיאולוגי שנערך באיזור נתגלו מספר אתרים (מהם נחפרה ח'ירבת אבו מודוור אעבלין="תל מדור"), שהוצע לזהותם עם ישובים הנזכרים במקרא לאורך גבול זה. אחד מאלה הוא כבול (יהושע יט: 27), ששמו השתמר בשמו של הכפר הערבי כאבול, הנמצא אך 1.5 ק"מ דרומית לחורבת ראש זית. סמיכותו של הכפר כאבול לחורבת ראש זית בצד העדות הארכיאולוגית מן האתר, העלו את האפשרות לזהותה עם כבול המקראית

החפירות באתר
בחפירות בחורבת ראש זית שהתנהלו בשנים 1983-84 ו- 1988-92 נחשפו שני מכלולים עיקריים:
במרכז האתר ובפסגתו נמצאו שלושה שלבי יישוב. מן השלב הקדום נמצאו בשטח מצומצם שרידים של בית מגורים שהיה חלק מכפר שהתקיים באתר. עם חורבנו או נטישתו של הכפר חלו באתר שינויים מפליגים ועל שרידיו הוקם מבנה המוגן על ידי חומה ומגדלים שאובחנו בו שני שלבי קיום. למרות היותו בעל מאפיינים של מצודה צבאית ברור כי המבנה שימש כמרכז אזרחי–מינהלי–כלכלי. קירות המצודה נבנו אבני גויל ופינותיהם, כמו גם מזוזות הפתחים, נבנו באבני גזית שהונחו בשיטת הראשים והפתינים. בחדרי המצודה נמצאו מאות קנקני אגירה ובחלקם נתגלו גרעיני חיטה מפוחמים ועדויות לאיחסון יין ושמן. מאלה יש לציין את הקנקנים המכונים "היפו" הניכרים בצבע הטין שלהם, גודלם יוצא הדופן ומשך חייהם הקצר. לבד מן הקנקנים נמצאו קבוצות כלי חרס הבאות: כלים פניקיים "דו-גוניים", כלים קיפרו-פניקיים צבועים "שחור-על-אדום", כלים מחופים אדום וממורקים ("כלי אכזיב" ו"קרמיקה שומרונית"), כלים קיפריים "מצויירים לבן" וכלים פניקיים ללא עיטור. בין כלי המטבח יש לציין את סירי הבישול בעלי הגוף המזווה (זיווי חד או מעוגל) והשפה המשולשת והמאורכת. מכלול כלי החרס מן הכפר הקדום ושני שלבי הקיום של המצודה הינו אחיד באופיו והוא מקביל בעיקרו לשכבות X-IX בחצור, לשכבות VA-IVB במגידו, לתקופה IIA בתענך ולאתרים ושכבות אחרים בהתאמה. על יסוד הנתונים הללו נקבע אפוא משך קיומו של הכפר הקדום למחצית הראשונה של המאה הי' לפנה"ס, זמן הקמתה של המצודה לאמצע מאה זו וחורבנה לרבע הראשון של המאה הט' לפנה"ס.

תולדות ההתישבות
תולדות ההתיישבות בחורבת ראש זית, כפי שהן משתקפות בממצאי החפירות, מראות כי למצודה קדם כפר קטן בן המחצית הראשונה של המאה הי' לפנה"ס, אותו ניתן לשייך לכבול של שבט אשר (יהושע יט: 27). במרוצת המחצית השנייה של מאה זו חלו שינויים מפליגים באזור, ככל הנראה כתוצאה ממסירת "ארץ כבול", היא עמק עכו או חלק ממנו, על ידי שלמה המלך לריבונות פניקית (מל"א טו:13-10). זה היה, ככל הנראה, הרקע להקמת המצודה בחורבת ראש זית ששימשה כמרכז המינהלי-כלכלי של השלטון הפניקי באזור. המצודה חרבה בשלהי המאה הי' או בראשית המאה הט' לפנה"ס בשל מאורע שטיבו לא הוברר.

הדיון
לתוצאות החפירות בחורבת ראש זית זיקה ישירה לדיון הנערך בשנים האחרונות בנושא הארכיאולוגיה של המאה הי' לפנה"ס. "הכרונולוגיה הנמוכה" שהוצעה על ידי פינקלשטיין מסתמכת בראש ובראשונה על תוצאות החפירות בתל יזרעאל, שם התגלו שרידיו של מתחם מלכותי אשר על פי הנזכר במקרא (מל"א כ"א; מל"ב ח'-ט') זוהה על ידי החופרים עם ארמונו של המלך אחאב, ולפיכך תוארך למאה הט' לפנה"ס. אולם, כפי שהעירו חוקרים רבים, מצב השתמרותו הקשה של תל יזרעאל הפך אותו למעשה לאתר חד-שכבתי. לפיכך, לעצם השימוש בנתונים מאתר מסוג זה כבסיס להבנה מחודשת של אתרים רב-תקופתיים או תקופות הסטוריות ישנן מיגבלות מתודולוגיות. אתר כזה צריך שיענה על שני תנאים עיקריים: (1) האתר צריך להיות בעל הקשר גיאוגרפי-הסטורי מוצק ההופך אותו למקור בעל תוקף; ו- (2) האתר צריך להכיל ממצאים רבים ומגוונים באתרם, שיש בהם כדי להוות בסיס ארכיאולוגי מוצק. תל יזרעאל עונה על התנאי הראשון, אך רחוק מלעמוד בתנאי השני.
ערכה של חורבת ראש זית, על ממצאיה הרבים, עולה מן הבחינה המתודולוגית לאין ערוך על הנתונים מתל יזרעאל. זיהויו של האתר עם כבול המקראית וזיקתו לפרשת "ארץ כבול" הקושרת אותו לימי הממלכה המאוחדת, מקנים לו את הבסיס הגיאוגרפי-הסטורי הדרוש. המצודה, מיקומה, מאפייניה הארכיטקטוניים והממצא הארכיאולוגי שנתגלה בה, הופכים את המכלול שנחשף לאחד הגדולים והחשובים מתקופת הברזל. יתר על כן, למרות עושרו הרב של הממצא, לא נתגלתה במצודה קרמיקה דו-גונית או קיפרו-גיאומטרית מן המאה הי"א לפנה"ס מחד, וקרמיקה פניקית מחופה אדום וממורקת מן המאה הח' לפנה"ס מאידך. לאור כל אלה ניתן לומר כי תוצאות החפירות בחורבת ראש זית מהוות בסיס מוצק לקביעת זמנה למאה הי' לפנה"ס. היות המכלול הקרמי שלה זהה לשכבות VA-IVB במגידו ולשכבות X-IX בחצור, ובהתאמה לשאר האתרים והשכבות הרלוונטיים, יוצר סינכרוניזציה ארכיאולוגית והסטורית התומכת במסגרת הכרונולוגית המקובלת של תקופת הברזל ב' בכלל  והמאה הי' לפנה"ס בפרט.