תל דן שוכן למרגלות החרמון, באחד ממקורות הירדן. שטחו של האתר הוא 50 דונם, והוא ממוקם בנתיבי שיירות מצפון לדרום וגם במזרח-מערב.

התל קיבל את צורתו הסופית בתקופת הברונזה התיכונה כאשר נבנו סוללות גדולות מסביב לעיר. חומות אלו מתנשאות לגובה של 20 מטרים מעל המישור שמסביב, אך פנים האתר יוצר שקע נמוך עד 10 מטרים מהסוללות הגבוהות.

הזיהוי של האתר עם דן המקראי הוא ודאי, הודות לכתובת דו לשונית ביוונית וארמית שנמצאה ב-1976 ועליה נכתב "אל האלוהים אשר בדן". דן הוא הנקודה הצפונית ביותר בישראל העתיקה, והוא המקום לאחד משני המקדשים הממלכתיים של ממלכת ישראל.

החפירות במקום החלו בשנת 1966 בניהולו של אברהם בירן ונמשכו עד סוף המאה. שלושה אזורים בחפירות ראויים לציון: מקדש ישראל שנחפר בשטח T, שער הברונזה התיכונה מלבני בוץ שנחפר בשטח K, ושער ישראלי מורכב בשטחים A ו-AB. האחרון מורכב ממתחם שערים עליון ותחתון, לכל אחד שערים פנימיים וחיצוניים עם רחבות נלוות. בזאר היה ממוקם מחוץ לשער התחתון

אחד הממצאים המשמעותיים ביותר בתל דן הוא כתובת אבן גדולה, המכונה כתובת תל דן, שראשיתה במאה ה-9 לפני הספירה. הכתובת, שהתגלתה ב-1993, מכילה את ההתייחסות הידועה הראשונה מחוץ לתנ"ך ל"בית דוד", שלדעת מרבית החוקרים מתייחסת לשושלת דוד המלך.