תל הרור

תל הרור הוא אתר ארכיאולוגי במערב הנגב, מצפון-מערב לבאר שבע, כ-20 ק"מ מזרחית לים התיכון, השוכן בגדה הצפונית של ואדי גרר. בתקופת הברונזה התיכונה 2 זה היה אחד מהמרכזים העירוניים הגדולים באזור, ששטחו כ-40 דונם. העיר מכילה שרידים ניכרים מתקופת הברונזה התיכונה 2 ועד לשכבות ההתיישבות מהתקופה הפרסית.

תל הרור מזוהה על ידי חלק מהחוקרים כאתר של גרר העתיקה,

מאת Aaadir – נוצר על־ידי מעלה היצירה – this photograph was originally taken (by image uploader) for https://alamapa.com/location/גרר, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=104694584

העדות המוקדמת ביותר למגורי אדם בתל הרור מתוארכת לתקופה הכלקוליתית (4500-3500 לפני הספירה), אז הוקם במקום כפר קטן. האתר היה נטוש לתקופה מסוימת, אך שוכן מחדש בתקופת הברונזה הקדומה (3500-2000 לפני הספירה). העיר הגיעה לשיאה בתקופת הברונזה התיכונה השנייה (1800-1500 לפני הספירה), כשהייתה אחד המרכזים העירוניים הגדולים באזור. העיר הייתה מוקפת חומה מסיבית והכילה מספר מבני ציבור, כולל מקדש, ארמון ואסם גדול.

העיר ננטשה בתקופת הברונזה המאוחרת (1500-1200 לפנה"ס), אך יושבה מחדש בתקופת הברזל I (1200-900 לפנה"ס). העיר ננטשה שוב בתקופת הברזל השנייה (900-586 לפנה"ס), אך יושבה מחדש בתקופה הפרסית (538-332 לפנה"ס). העיר ננטשה לבסוף בתקופה הביזנטית (332-636 לספירה).

האתר נחפר על ידי צוות ארכיאולוגים מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1962 עד 1972. החפירות חשפו שפע של תרבות חומרית הכוללת כלי חרס, פסלונים, תכשיטים וכלי נשק. הממצאים מתל הרור מספקים תובנה חשובה על ההיסטוריה והתרבות של האזור בתקופת הברונזה והברזל.