תל חפר - ארכאולוגיה מקראית

תל חפר (בערבית: תל אל-איפשר) הוא התל הגדול ביותר לאורך נחל אלכנסדר, המנקז את אזור שכם. התקיים בו יישוב מתקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה המוסלמית. התל שוכן על רכס הכורכר המזרחי בשרון, מצפון לקיבוץ משמרות, במקום בו התחבר בעבר נחל אלכסנדר עם אחד מיובליו ונוצרה גבעה מבודדת. שטחו כ-40 דונם וגובהו כ-15 מטר מעל סביבתו. בימי קדם, היה ניתן להשיט סירות בנחל אלכסנדר, כך שעל אף היותו מרוחק 4 ק"מ מהחוף, היה לאתר גישה לים.

מאת Aaadir – נוצר על־ידי מעלה היצירה – this photograph was originally taken (by image uploader) for https://alamapa.com/location/חפר, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=109788592

תולדות המחקר

חוקרי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF) סקרו את האתר בשנת 1872 וטענו ששמו הערבי מקורו השם בשמו של שבט טורקמני (צאצאי שבטים נוודים שהיגרו מאסיה המרכזית למזרח התיכון). בשנת 1935 סקר את האתר פרופ' בנימין מזר, כמו גם רם גופנא ב1965. משנת 1979 בוצעו בתל חפירות במסגרת "המחקר הארכיאולוגי של עמק חפר" בראשות יוסף פורת ומשה פלאי מטעם רשות העתיקות ואוניברסיטת באפלו בניו יורק.

מזר הציע לזהות את התל עם "חפר" המקראית, אשר מוזכרת בספר יהושע כאחת הערים שנכבשה בידי בני ישראל (יהושע יב' יז'). בעקבות זיהוי זה נקרא האזור כולו "עמק חפר". אולברייט טען כי "חפר" נמצאת מזרחית לאתר, וגרס כי יש לקשור את תל חפר כמקום מושבה של משפחת חפר משבט מנשה (יהושע יז' ב'). פרופ' שמעון אפלבאום גרס כי האזור הרומי-ביזנטי בתל הינו שרידים של כפר שומרוני המוזכר בתלמוד.

תל חפר בתקופות הכנעניות

העדות הקדומה שנמצאה ליישוב באתר היא מתקופת הברונזה הקדומה. נחשפו קטעי קירות וקנקני אחסון אופייניים לתקופת הברונזה הקדומה 1ב' (3300-3100 לפנה"ס). פריחתו של היישוב החלה בתקופת הברונזה התיכונה 2א' (1710-1590 לפנה"ס). הממצאים האדריכליים מהתקופה היו בעייתיים לזיהוי עקב שימוש משני והרס שבוצע בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופה הביזנטית. באתר נמצאו מבני מגורים רבים בעלי חצרות בהן נבנה ככל הנראה טאבון אבן. בחלק המזרחי של התל נמצא מבנה גדול, ייתכן מקדש או מבנה ציבורי אחר, אשר נהרס בשריפה. המבנה הוקם מחדש זמן קצר לאחר חורבנו, אך נהרס בשנית בשריפה רחבת היקף שזיהו החופרים, אשר כילתה את מחסני המזון ואת הבניין הציבורי.

בתל חפר נמצאו כמה אזורים ובהם ממצאים המיוחסים לתקופת הברונזה המאוחרת, עת השלטון המצרי על ארץ כנען. מהמאות ה-15-14 לפנה"ס התגלו מספר מבנים, ממגורות, מחסנים וכלי יבוא המעידים על סחר עם קפריסין. בשלב האחרון של התקופה, סביב 1200 לפנה"ס, נשרפו המחסנים כליל. מתקופה זו נמצא קמע מצרי, פסלוני אשרה ומטמון עשיר של כלי חרס. שאלת הגורם להרס בסוף התקופה עדיין לא ידוע, החופרים הציעו מספר הסברים: מסע כיבוש של אחד הפרעונים (שושלות 20-19), פלישה של גויי הים או קרבות מול שבט מנשה הישראלי.

תל חפר באלף הראשון לפנה"ס

תל חפר יושב בצורה יחסית דלה בתקופת הברזל. בחפירות התגלו מספר מחסנים, ממגורות מספא ואבני כתישה מבזלת המעידים על קיומה של תעשיית קמח. היישוב ככל הנראה חרב בשנת 732 כחלק ממסע הכיבוש של מלך אשור תגלת פלאסר השלישי. מהתקופות הפרסית וההלניסטית לא נמצאו שרידים אדריכליים באתר, אם כי חרסים רבים המתוארכים לתקופה נמצאו בבורות במדרון המערבי. להערכת החופרים שרידים של יישוב לא גדול עשויים להימצא בתל וטרם התגלו.

תל חפר בתקופה הקלאסית ועד הכיבוש הערבי והעדות לאכילה כשרה

בתקופות הרומית והביזנטית התרחב משמעותית שטח היישוב לאזורים חדשים נוספים, בעיקר בצפון ובמזרח התל. בחפירה נחשפו שני בניינים מרכזיים אשר הכילו מנורות שמן, חפצי עץ ומתכת ועצמות בעלי חיים. ניתוח ארכאוזאולוגי של עצמות בעלי החיים ששימשו כמזון מצביע על שינוי אוכלוסייה. בתחילת התקופה גרו תושבים אשר אכלו בעלי חיים כשרים (שומרונים ויהודים), ולקראת המאה ה-6 נמצאו בעיקר עצמות חזיר המעידות ככל הנראה על התיישבות נוצרית. החופרים שיערו כי תחלופת האוכלוסייה קשורה למרד השומרוני ב-529 לספירה. היישוב נחרב במאה ה-7 לספירה ככל הנראה בעקבות הכיבוש הערבי ב-638 לספירה.

מקורות

פורת,י. פלאי ,ש. 1990. תל חפר-1989. חדשות ארכיאולוגיות כרך צ"ה. עמ' 43-44.

פורת,י. פלאי ,ש. 1990. תל חפר-1990. חדשות ארכיאולוגיות כרך צ"ט. עמ' 29-31.

SAMUEL M. PALEY, YOSEF PORATH. Hefer, Tell. In Stern, E. (ED). 1993.. Encyclopedia of Archeological Excavations in the Holy Land. Vol 2. Pp 609-614. The Israel Exploration Society. Carta. Jerusalem.