תל קדש הוא אחד התילים המקראים הגדולים בצפון ישראל. התיישבות ראשונה כבר בתקופה הכלקוליתית, האתר הגיע לשיאו בתקופת הברונזה הקדומה, כאשר אתר עצום (כ-60 דונם), המשתרע הרבה מעבר לתל הראשי, הופיע בשלב מכריע זה של העיור הקדום.

עיר כנענית המשיכה לשגשג על התל במהלך האלף השני לפני הספירה, ולאחריה מרכז ישראלי חשוב בתקופת הברזל השנייה, העיר ידועה כאחת מערי המקלט והלויים (יהושע כ' ז'; כ"א:32). לאחר כיבושה על ידי המלך האשורי תגלת פילסר השלישי בשנת 732 לפנה"ס (מלכים ב' ט"ו:29), היא שבה וצמחה כמרכז מינהלי פיניקי בתקופות הפרסית וההלניסטית, ולאחר מכן כעיר פגאנית חשובה על הגבול בין צור לבין הגליל היהודי בימי בית שני (בג':35-40). מרכז פולחן כפרי, המאכלס שני מקדשים ומאוזוליות רבות (אנדרטות קבורה משוכללות), התפתח כאן בתקופה הרומית המאוחרת, ועיירת שוק חשובה מעידה בתקופה האסלאמית הקדומה. כפר שיעי בשם קדאס כבש חלק מהתל במאות השנים האחרונות, וננטש לאחר מלחמת 1948. האתר שהיה מרכז תרבותי, כלכלי ופוליטי מרכזי במשך למעלה מארבעה אלפי שנים, שוכן כעת בשלווה בנוף השקט והירוק של הגליל העליון של ישראל, ממתין לארכיאולוגים כדי לחשוף את אוצרותיו.