העיר אוגרית מזוהה עם תל ראס-שמרה הנמצא בצפון רצועת החוף הסורית, כ-10 ק"מ מהעיר לטקיה המודרנית. החפירות באתר החלו בשנת 1929 בעקבות גילו אקראי של קבר. לאוגרית חשיבות מיוחדת בשל הממצא הספרותי העשיר שהתגלה בה, המהווה דוגמה לספרות הכנענית שקדמה לספרות המקרא. כבר מראשית גילוי הכתבים, זוהו הקבלות במבנה השירה, הדגמים והמוטיבים הספרותיים בין הספרות הכנענית לספרות המקרא (כגון עלילותיו של האל בעל (המוזכר במקרא) ועלילת אקהת). נראה כי סופרי המקרא הכירו, למדו והמשיכו להשתמש בדרכי הביטוי שהיו נהוגים במסורת הכנענית שקדמה למקרא, מסורת הממשיכה להתקיים, ביצירה המקראית שנמצאת ברשותנו היום.
שרידי העיר מתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1150 לפנה"ס) הם המוכרים ביותר, אך היישוב בתל התקיים במשך כ-5000 שנה קודם לכן, החל מהתקופה הנאוליתית והכלקוליתית, דרך צמיחה יישובית והקמה של מערכת ביצורים בתקופת הברונזה הקדומה והברונזה התיכונה (3000-1550 לפנה"ס לערך). ייתכן כי חלק ממקדשי העיר ובייחוד שני המקדשים בעיר העליונה נבנו על יסודות מהתקופות הללו.
שטחה של אוגרית היה כ-280 דונם והיא היתה מושבה של ממלכה אשר שלטה על שטח נרחב של כ-2000 קמ"ר. מיקומה הגיאוגרפי סייע לשגשוגה, כאשר היא נמצאת סמוך לנמל הטבעי הטוב ביותר ברצועת החוף, ולצד נהרות המהווים נתיבי סחר עם אנטוליה, מרכז סוריה ומסופוטמיה. כלכלת הממלכה התבססה על חקלאות ומסחר, כאשר נמלה של אוגרית, היווה נקודת מסחר בעלת חשיבות עליונה לסחר בין הים התיכון לפנים-סוריה. העיר המשגשגת כללה מתחם ארמון גדול, עיר עליונה עם מקדשים ורובעים מתוכננים היטב. העיר הוקפה במערכת ביצורים, חומות וחלקלקות המוכרות חלקית מן הממצא הארכיאולוגי, בשל השימור הרעוע-יחסית שלהן.
ההיסטוריה של הממלכה בדומה לשאר ערי הממלכה בתקופת הברונזה המאוחרת: הייתה תלויה ביחסים והמאבקים בין הממלכות הגדולות – מצרים, ממלכת מיתני והאימפריה החיתית. תור הזהב של אוגרית החל תחת השלטון של האימפריה המצרית. במהלך המאה ה-14 העיר חוותה רעידת אדמה ושריפת ענק, אשר החלישו אותה. מלכה של אוגרית, נקמד השני (Niqmaddu II), נאלץ להיכנע למלכה של האימפריה החיתית, שופילוליומה השני. סביב מחצית המאה ה-13, לאחר קרב קדש וההסכם השלום החיתי-מצרי בשיא תקופת השלום והמסחר הבינלאומי, אוגרית חזרה לגדולתה. בשל כוחה הצבאי החלש, החלה העיר להדרדר בהדרגה. בסופה של תקופת הברונזה ככל הנראה בראשית המאה ה-12, אוגרית ניטשה בשל סיבות כלכליות, חברתיות ופוליטיות אשר הובילו להתמוטטות המערך האימפריאל, וייתכן שאף בעקבות פשיטות של קבוצות "גויי הים".
החפירות באתר החלו בשנת 1929 ע"י משלחת צרפתית, בראשותו של קלוד שייפר (Claude Schaeffer). החפירות התמקדו תחילה בנמל ובמהרה עברו לתל עצמו, ומיד חשפו לוחות בכתב יתדות ובשפה לא ידועה. הכתב פוענח וזוהה כגרסה אלפביתית של כתב היתדות, בשפה שמית מערבית, שכונתה במחקר "אוגריתית". למעט הפסקה במהלך מלחמת העולם השנייה, האתר נחפר ברציפות עד היום, ומאז 1999 כמאמץ צרפתי-סורי משותף.