ח'רבת קיאפה היא חורבה ארכיאולוגית מראשית תקופת הברזל 2א' (ראשית המאה ה-10 לפנה"ס) השוכנת בראש גבעה בשפלה, בגבול הצפוני של עמק האלה. גודל האתר הוא כ-23 דונם. האתר התגלה לראשונה בשנות ה-60 של המאה ה-19 על ידי החוקר הצרפתי ויקטור גרן. הוא וחוקרים מאוחרים יותר לא זיהו באתר שרידים מרשימים ולכן האתר נחשב לשולי לאורך המאות ה-20-19. בשנת 2005 זיהה הארכיאולוג סער גנור שרידים מרשימים באתר והחל לקדם מיזם חפירות באתר. בין השנים 2013-2007 האתר נחפר על ידי משלחת משולבת של האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות בראשותם של יוסי גרפינקל וסער גנור.

חורבת קייאפה: אתר חד-תקופתי
ממצאי החפירה מלמדים כי האתר הינו אתר חד־תקופתי שנושב באזור השנים 969-1015 לפנה"ס (לפי הכרונולוגיה הגבוהה) או 936-1010 לפנה"ס (לפי הכרונולוגיה הנמוכה) ולאחר מכן חרב ונעזב. חלק קטן מהאתר יושב שוב בסוף התקופה הפרסית-ראשית התקופה ההלניסטית (סוף המאה ה-4-ראשית המאה ה-3 לפנה"ס) ולאחר תקופה קצרה, נעזב שוב. בתקופה העות'מאנית הוקמה באתר חווה שגם נעזבה בסופו של דבר. מלבד שכבות היישוב, התגלו ממצאי חרסים ומטבעות מאמצע תקופת הברונזה התיכונה ב' (1550-1620 לפנה"ס), ומהתקופה החשמונאית (המאה ה-2 לפנה"ס-אמצע המאה ה-1 לפנה"ס), ועד התקופה העות'מאנית.

ממצאי החפירה באתר
במהלך שנות פעילותו הקצרות של האתר בתקופת הברזל 2א', שכנה במקום עיר שהייתה מוקפת בחומה מסיבית בעלת שני שערים, ממצא יחיד מסוגו בערים מתקופת הברזל בארץ ישראל. העיר כללה עשרות מבנים שונים. בתוך האתר נמצאו כלי חרס רבים, ובולט במיוחד אוסף של מעל 70 ידיות קנקנים הטבועות ב'טביעת אגודל'. ממצאים בולטים נוספים כוללים שני אוסטרקונים ייחודיים, האחד נושא כתובת המזכירה, בין השאר, את המילים 'ועבד', 'שפט', 'מלך'. האוסטרקון השני נושא את השם 'אשבעל בן בדע'. בין הממצאים האחרים ניתן למנות: כלי אבן כמו כלי כתישה ומקבות, חרוז עשוי מאבן אגט, להב צור, חרבות מברזל, גרזן וראשי חיצים מברונזה, ראש פסלון מחרס, מספר מקדשים ניידים קטנים ועוד. ממצאי החפירה מלמדים שלאתר היה אופי של מרכז מנהלי של ישות פוליטית מסוימת.

הצעות לזיהוי האתר
על סמך מיקום האתר וממצאי החפירה, הועלו מספר השערות שונות בקשר לזהות האתר: (1) מספר חוקרים, וביניהם ראשי המשלחת, הציעו לזהות את האתר עם העיר המקראית שַׁעֲרַיִם המוזכרת בתנ"ך בתור עיר ישראלית בקרבת ארץ פלשתים (יהושע ט"ו, ל"ו; שמואל א' י"ז, נ"ב; דברי הימים א' ד', ל"א). (2) חוקרים אחרים הציעו לזהות אותו עם העיר הפלשתית גוֹב (שמואל ב' כ"א, י"ח-י"ט). (3) הצעה שלישית היא לזהות את האתר בתור מקום מחנה צבאו של שאול לפני מלחמתו נגד גלית והפלשתים, שמכונה בתנ"ך "מַּעְגָּל" (שמואל א' י"ז, כ'). (4) הצעה נוספת היא לזהות את המקום בתור עיר כנענית ששמה אינו ידוע מהמקורות שבידינו. (5) הצעה חמישית היא לזהות את העיר עם העיר היהודאית נְטָעִים המוזכרת בתנ"ך בהקשר של אחד ממלכי יהודה או הממלכה המאוחדת (דברי הימים א' ד', כ"ג).

בסוף התקופה הפרסית-ראשית התקופה ההלניסטית (סוף המאה ה-4-ראשית המאה ה-3 לפנה"ס) האתר יושב מחדש. חומת האתר מתקופת הברזל שופצה ואחד השערים הפך להיות חלק מאחד המבנים. מלבד מבני מגורים ומתקנים שונים, התגלו מספר מבנים מנהליים באתר. אנשי המקום כנראה היו יהודאים. בין הממצאים מתקופה זו ניתן למנות: מטבע פרסי, מטבעות תלמיים, נרות חרס אטיים (מאזור אטיקה שביוון), פסלונים של חיות, כלים קוסמטיים, טבעות חותם ועוד. התגלו גם שלושה אוסטרקונים, בהם אחד שכנראה נושא את השם 'בן עקביה'. לאחר תקופת פעילות קצרה, האתר נעזב שוב במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס.

מקורות

גליל ג', 'העשור הראשון למלכותו של דוד בירושלים ויחסיו עם הפלשתים לאור הממצאים הארכיאולוגיים והאפיגרפיים מח'רבת קיאפה היא נטעים', בתוך: ברוך א' ואחרים (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 16 (תשע"א), עמ' 71-21.

Fantalkin A. and Finkelstein I., ‘The Date of Abandonment and Territorial Affiliation of Khirbet Qeiyafa: An Update’, TA 44 (2017), pp. 53-60

Garfinkel Y. and Ganor S., Khirbet Qeiyafa Vol. 1: Excavation Report 2007-2008, Jerusalem 2009

Garfinkel Y. and others, Khirbet Qeiyafa Vol. 4: Excavation Report 2009-2013: Art, Cult and, Epigraphy, Jerusalem 2018

Levin Y., ‘Where Did David Take Goliath’s Head?’, in: Dietrich W. and others (eds.), The Books of Samuel: Stories – History – Reception, Leuven – Paris – Bristol, CT 2016, pp. 371-383