אשקלון שוכנת לחופי הים התיכון, כ-63 ק"מ דרומית לתל אביב וכ-16 ק"מ צפונית לעזה. מיקומו של האתר והקרקע הפורייה סביבו הפכו אותו למתאים ביותר לחקלאות ולמסחר ימי. האתר ממוקם מעל מאגר מי-תהום ונמצאו בו עשרות בארות חפורות כאשר הקדומה בהן מתוארכת לשנת 1000 לפנה"ס לערך. שם העיר כיום משמר את שמה הקדום, אשר נזכר לראשונה במאות ה-19 וה-18 בכתבי המארות המצריים כ'שקלו', (ככל הנראה טעות סופר השמיטה את הנ' הסופית). השם נגזר מהשורש השמי ש-ק-ל שמשמעו לשקול, מה שמעיד על אופייה המסחרי של אשקלון.
תולדות החפירה
החפירה המדעית הראשונה באתר התקיימה בין השנים 1920-1922 ובניהולו של הארכיאולוג ג'ון גרסטנג. עוזרו של גרסטנג, פיתיאן-אדמס, היה זה שהתעניין בתקופות הקדומות והוא חפר חתך בחלקו הצפוני של התל הדרומי. בחפירה זו חפר פיתיאן-אדמס שכבות בעובי 2 מ' אותן זיהה כפלשתיות, ומתחתיהן 2 מ' של ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת. החל משנת 1985 נחפר האתר על ידי משלחת לאון-לוי האמריקאית בניהולו של לורנס סטייגר, שלאחר מותו הוחלף בדניאל מאסטרס.
ההיסטוריה הקדומה של אשקלון מהאלף ה-8 לפנה"ס ועד עליית הפלשתים
היישוב באשקלון החל עוד בתקופה הניאוליתית (האלף ה-8 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה נבנו הסוללות הגדולות המקיפות את העיר, אשר נותנים לה את צורתה הנוכחית. במהלך תקופת הברונזה המאוחרת ועד המאה ה12, הייתה העיר, יחד עם שאר ערי כנען, תחת ריבונות מצרית. בכתבי אל-עמארנה (1380-1330 לפנה"ס לערך) מוזכר שליט העיר ושמו ידיא, אשר היה נאמן לפרעה. על פי אסטלת מרנפתח (המכונה "אסטלת ישראל"), בסוף המאה ה-13 אשקלון השתתפה במרד כנעני כושל כנגד מרתפתח מלך מצרים. הפלשתים התיישבו לראשונה בעיר בסוף המאה ה-12, עם הגעתם למרחב של קבוצות המכונות במחקר "גויי הים".
ממלכת אשקלון הפלשתית
אשקלון מצוינת כעיר פלשתית, יחד עם עזה ואשדוד, באונומסטיקון מאמנופה המצרי מתחילת המאה ה-11. במקרא, אשקלון מוזכרת כאחת מחמשת ערי פלשתים והאזכור הידוע ביותר של העיר מופיע בקינת דוד על שאול ויהונתן: "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים". על פי תעודות אשוריות, בשנת 736 לפנה"ס הצטרף מתנת הראשון, מלך אשקלון, למרד בתגלת פילסר השלישי, מלך אשור, מעשה עליו נענשה העיר בתקיפה אשורית כשנתיים לאחר מכן. מתנת הוחלף במי שהוצג כבנו ושמו מתנת, ואשקלון הפכה לממלכה ואסלית תחת השלטון האשורי. לקראת סוף המאה ה-8 לפנה"ס המלך צדקא מרד באשור כחלק ממרד אזורי כנגד האימפריה האשורית. בשנת 701 לפנה"ס השתלט סנחריב על העיר מחדש, ובתחילת המאה ה-7 הייתה העיר ואסלית נאמנה של אשור.
כאשר ירד קרנה של אשור באמצע המאה ה-7 הנוכחות המצרית באשקלון החלה להתעצם, עד שנת 604 לפנה"ס, עת שהחריב את העיר נבוכדנצר, מלך האימפריה הבבלית. נבוכדנצר צר על העיר במשך 2-3 חודשים עד שהצליח לכבשה. לפי התעודות הבבליות, נבוכדנצר כבש את אשקלון בחודש כסלו, לקח בשבי את מלך אשקלון והפכה לעיי חורבות. משכבות ההרס, גילו חופרי האתר מתחם שוק שנבנה כעשור לפני החורבן הבבלי וכן גת מלכותית שפעלה במהלך המאה ה-7. כמו כן, התגלו שני מגדלים עשויים לבני בוץ אשר היו חלק ממערך ביצורים שייתכן וכלל יותר מחמשים מגדלים שהגנו על העיר בתקופת הברזל 2ב'.
תולדות אשקלון בתקופה הפרסית וההלניסטית
אשקלון עמדה בחורבנה עד התקופה הפרסית, אז נבנתה מחדש והייתה למרכז שלטוני של ממלכת צור. בתל הדרומי נמצאו שכבות מהתקופה הפרסית בעובי של כ-3 מ' ותקופה זו נחשבת לאחת התקופות העשירות בעיר. אחד הממצאים המרתקים מתקופה זו הוא בית קברות לכלבים בו נחשפו מעל 1,400 קברים של כלבים. במאה ה-4 לפנה"ס, נכבשה אשקלון על ידי צבאותיו של אלכסנדר מוקדון. לאחר מותו, אשקלון נשלטה על ידי בית תלמי ובשנת 198 לפנה"ס עברה לידי השלטון הסלווקי. העיר שמרה על עצמאותה במהלך התקופה החשמונאית למרות שהייתה תחת איומיו של יונתן החשמונאי. במאה ה-1 לפנה"ס פעלה באשקלון מטבעה שהטביעה מטבע מקומי משלה, עליו הוטמע סמל של יונה וכתובת ביוונית. לא רק שבאשקלון הייתה המטבעה הפעילה ביותר במרחב, אלא גם בנק. אשקלון המשיכה לשמש כעיר נמל חשובה גם בתקופות המאוחרות יותר ועד חורבנה על ידי האימפריה הממלוכית בשנת 1270 לספירה.
מקורות
סטייגר ל"א. תשנ"ב (1992). אשקלון. בתוך א' שטרן וא' לוינזון-גלבוע (עורכים). האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך ג': עמ' 108-98.
Master, D.M. and Stager, L.E. 2011. Conclusion. In: Stager, L.E., Master, D.M. and Schloen, J.D., eds. Ashkelon 3: the seventh Century B.C. Winona Lake: 737-741.
Master, D.M., Stager, L.E. and Yasur-Landau, A. 2011. Chronological Observations at the Dawn of the Iron Age in Ashkelon. Egypt and the Levant 21: 261-280.