תל בית שמש הוא תל ארכיאולוגי השוכן על אוכף משני צדדיו של כביש 38, קרוב לעיר בית שמש המודרנית. השם הערבי של התל הוא 'עין שמס' וכבר בשנת 1838 זוהה על ידי החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון בתור מקומה של בית שמש המקראית. הזיהוי מתבסס הן על השתמרות שם העיר בשם הערבי, והן על מיקום האתר בקרבת האתרים המזוהים עם צרעה, זנוח וירמות, שלפי אבות הכנסייה אוסביוס והירונימוס, שכנו במרחק דומה לבית שמש מבית גוברין. מיקום התל גם מתאים מבחינת הקרבה היחסית לסביבת פלשת והימצאותו באזור שבין נחלת דן לנחלת יהודה. בית שמש המקראית נודעת בעיקר בתור העיר הישראלית אליה שלחו הפלשתים את ארון הברית (שמואל א' ו', ז'-י"ח).

תולדות החפירות בתל בית שמש
התל נחפר לאורך השנים על ידי ארבע משלחות שונות: בין השנים 1912-1911 התל נחפר על ידי משלחת בראשות דנקן מקנזי, שמומנה על ידי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (ה-PEF). בין השנים 1935-1928 התל נחפר על ידי משלחת בראשות אֱלִיהוּ גראנט. בין השנים 2020-1990 התל נחפר על ידי משלחת בראשות שלמה בונימוביץ (שנפטר בשנת 2020) וצבי לדרמן. שלושת המשלחות האלה חפרו בצד המערבי של התל. בשנת 2018 נפתחה חפירת הצלה מסיבית בצד המזרחי של התל בהובלת בועז גרוס מטעם המכון הישראלי לארכיאולוגיה, וחפירה זו עדיין מתנהלת. בנוסף, התקיימו מספר חפירות הצלה מצומצמות יותר בסביבת התל.

תולדות האתר לפני תקופת המקרא
האתר יושב לראשונה בצידו המערבי במהלך תקופת הברונזה התיכונה 2א' (המאות ה-18-20 לפנה"ס). לאורך תקופה זו ובמהלך תקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה-13-16 לפנה"ס) העיר הייתה עיר מבוצרת ובתקופת הברונזה המאוחרת 2א' (המאות ה-14-15 לפנה"ס) נבנה באתר ארמון גדול. ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת כדוגמת כלים קפריסאיים ואגאיים, חרפושית מצרית ולוח הכתוב בשפת אוגרית בכתב יתדות מעידים על קשרי החוץ שהיו לעיר בתקופה זו. העיר חרבה במהלך המעבר בין תקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל, אולי על רקע התסיסה הגאו־פוליטית המתוארת ב'מכתבי אל־עמארנה'.

בית שמש: עיר חשובה על הגבול עם הפלשתים
במהלך רוב תקופת הברזל 1 (המאות ה-11-12 לפנה"ס) התקיים באתר כפר גדול. כנראה שכפר זה היווה מעין חוצץ בין הגבול הישראלי לגבול הפלשתי. בראשית ימי ממלכת יהודה (לשיטת הכרונולוגיה הגבוהה, המחצית השנייה של המאה ה-10), האתר הפך להיות מרכז מנהלי חשוב. נמצאו עדויות לתכנון עירוני מוקפד ונרחב, כדוגמת מערכת ביצורים מונומנטלית, וכן עדויות להקמתם של בתי יוצר לנפחות. בתקופה זו נחצב מאגר מים גדול באתר. עיר זו חרבה בסוף תקופת הברזל 2א' (ראשית המאה ה-8 לפנה"ס), אולי על רקע הפסדו של אמציה מלך יהודה ליהואש מלך ישראל (מלכים ב' י"ד, ח'-ט"ז).

העיר נבנתה מחדש בתקופת הברזל 2ב' (המאה ה-8 לפנה"ס). עשרות כלי כתישה, גיתות, משקולות אבן וידיות קנקני 'למלך' שנמצאו במקום מעידים שהאתר שימש בתור מרכז שנטל חלק בתעשיית השמן היהודאית, ולא חזר לשמש כעיר מנהל. החוקרים חלוקים בשאלה מתי נחרב החלק המערבי של התל: האם במהלך התקופה האשורית (סוף המאה ה-8 לפנה"ס) או במהלך התקופה הבבלית (תחילת המאה ה-6 לפנה"ס)? נכון להיום נמצאו עדויות קרמיות מהתקופה הבבלית רק בתחתית מאגר המים. כך או כך, נראה שבמהלך המאה ה-7 עיקר ההתיישבות עברה לצד המזרחי של האתר.

סופו של היישוב היהודאי בבית שמש
ההתיישבות בצד המזרחי נמשכה ברציפות לאורך התקופה הבבלית והפרסית (סוף המאה ה-7-המחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס) והאתר המשיך לעסוק בייצור שמן. כן היה הדבר בראשית התקופה ההלניסטית (המאות ה-2-3 לפנה"ס). בתקופה החשמונאית (אמצע המאה ה-2-סוף המאה ה-1 לפנה"ס) הוקם באתר יישוב כפרי יהודי, שכנראה ניטש במהלך מרד בר־כוכבא (136-132 לסה"נ).

מקורות

ב' גרוס, 'תל בית שמש' פרסום מקוון באתר 'מכון ישראלי לארכיאולוגיה', תאריך גישה: י' שבט תשפ"ג.

A. Fantalkin, ‘The Final Destruction of Beth Shemesh and the Pax Assyriaca in the Judahite Shephelah: An Alternative View’, TA 31 (2004), pp. 245-261

I. Finkelstein and N. Na’aman, ‘The Judahite Shephelah in the Late 8th and Early 7th Centuries BCE’, TA 31 (2004), pp. 60-79

D. Mackenzie and others, The Excavations of Beth Shemesh, November-December 1912 (PEF Annual XIII), London and New York 2016