לעיר בית שאן היסטוריה בת אלפי שנים. גרעין העיר הקדום תל בית שאן (בערבית: תל אל-חצן, "תל המבצר") המתנשא בתלילות מעל בקעת בין שאן. לתל הגנה טבעית על ידי הנחלים חרוד ואסי הזורמים מדרום ומצפון ונפגשים ממזרח. נקודה זו מהווה צומת דרכים חשובה המקשרת את מישור החוף ובקעת הידרן עם "דרך הים" אשר קישרה בין מצרים למסופוטמיה. סביב בית שאן יש שפע של קרקע פורייה ומקורות מים. התל היה מיושב עוד מהתקופה הניאוליתית (האלף החמישי לפנה"ס) ועד ימי הביניים.
התקופה העיקרית בתל היא תקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה-16-12 לפנה"ס), עת היתה בית שאן מאחז של האימפריה המצרית. התגלו בה מספר מקדשים, ארמונות וממצאים הקשורים לנוכחות המצרית במקום. בתקופה ההלניסטית עבר עיקר היישוב למרגלות התל ושם העיר החדש היה "ניסיה" ולאחר מכן בתקופה הרומית והביזנטית "סקיתופוליס". בתקופות האסלאמיות השתמר השם הקדום בשם הערבי "ביסאן". עתיקות האתר פתוחים כיום לציבור בגן הלאומי של בית שאן.
תולדות החפירה
החפירות בתל בית שאן החלו בשנים 1921-1933, על ידי משלחת של אוניברסיטת פנסילבניה בניהול קלארנס פישר, אלן רו וג´ראלד פיצג'ראלד. משלחת זו חשפה שרידים מבית שאן מהתקופות האסלאמיות, הביזנטית והרומית. עם זאת לממצאים מתקופת הברונזה ותקופת הברזל נודעה חשיבות רבה ביותר. המחקר בתל בית-שאן התחדש ב-1983 במשלחת חדשה בניהולם של יגאל ידין ושולמית גבע. בשנים 1989-1994 התקיימו החפירות מטעם האוניברסיטה העברית ובניהולו של עמיחי מזר, בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות ומנהלת התיירות בבית שאן.
התהוותה של בית שאן הכנענית
לפני התקופה ההלניסיטית, תל בית שאן היה יישוב משני בחשיבותו בבקעת בית שאן. המרכז העירוני היה בתל רחוב שמדרום. הממצאים הקדומים ביותר בבית שאן הם מהתקופה הניאוליתית (האלף החמישי לפני הספירה). לאחר מכן היה המקום מיושב לאורך תקופת הברונזה הקדומה. מתקופה זו ממצאים רבים, לרבות מבנה ציבורי ששימש כנראה למנהל וכלכלה. מתקופת הברונזה הקדומה 3 (2900-2500 לפנה"ס) נחשפו בחפירות רחובות מרוצפים וכלים רבים בסגנון "בית ירח" – סימן לתרבות בית-ירח שהגיעה לארץ מאזור מזרח טורקיה של היום.
לאורך תקופת הברונזה הביניימית (2500-2000 לפנה"ס) היה האתר נטוש והייתה במקום רק פעילות קצרת מועד בסוכות ואוהלים. בתקופת במאות ה-17-16 לפנה"ס, תקופת הברונזה התיכונה, התחדש היישוב והיה קטן מקודמו. הממצאים מתקופה זו כוללים חותם גליל בסגנון כנעני עשוי המטיט, חרפושיות בסגנון ההיקסוסי, שיבוצי עצם מעוטרים בדגמים גיאומטריים, וכלי בהט. עוד ממצא מעניין הוא של קבר של ילד בן 8-10 אשר בידו נמצאה גביע ופכית ליד ראשו עגילי זהב וטבעת עם חותם בצורת חרפושית.
ימי השלטון המצרי בבית שאן (המאות ה-15-12 לפנה"ס)
לאחר השתלטותה של השושלת ה-18 על כנען, הפכה בית שאן לאחד ממעוזי השלטון העיקריים של האימפריה המצרית בכנען. במקום היו מבני שלטון ופולחן, בנייני פקידות, ורובעי מגורים לחיילים ולפקידים. באחד החדרים נמצא בית מרחץ, ממצא נדיר בכנען של התקופה הזו. במאה ה-14 נחרב המרכז המצרי, ככל הנראה בעקבות חולשתה של השושלת ה-18 בסוף ימיה. השושלת ה-19 שיקמה את השלטון בכנען ויחד איתו גם את בית שאן. בין הממצאים מתקופה זו הן מצבות אבן מימי פרעה סתי ה-1, ורעמסס ה-2. גם שלב זה הסתיים בחורבן אלים שכנראה היה קשור באירועים מסוף ימי השושלת ה-19.
השושלת ה-20 (המאה ה-12 לפנה"ס) היתה האחרונה ששלטה בכנען וגם היא שיקמה את בית שאן. מתקופה זו נחשפו שרידיו של בית המושל אותו ניתן כיום לראות בגן הלאומי. בעוד בתקופה הקודמת שימש המבנה בעיקר לצרכים צבאיים, בתקופה זו שימש כארמון קטן אשר בו נערכו טקסים וקבלות אורחים. הממצאים מתקופה זו מעידים על עושרם החומרי של החיילים המצריים בבית שאן. התגלו חפצי זהב וכסף, תכשיטים ואבני חן. בפריטים מוטיבים מצריים כגון האל בס, ואג'ת ועוד. לבית המושל תכנית ושיטת בנייה מצרית ויש דמיון רב בינו לבין מבנה דומה שהתגלה בדיר אל-בלח. כמו קודמיו, גם שלב זה בתולדות בית שאן הסתיים בחורבן אלים.
בית שאן בימי הממלכה בישראל
לאחר נטישת המצרים וחורבן מעוז שלטונם, התחדש היישוב בבית שאן במאה ה-11. ליישוב החדש היו סממנים כנעניים בלבד. כמו מקודם, המשיכה בית שאן לחוס בצילה של העיר בתל רחוב. הממצאים בבית שאן כוללים שני מקדשים ומבנה גדול ששימש אולי כמרכז שלטוני. המאה ה-11 לפנה"ס הינה תקופה חשובה למחקר בבית שאן. על פי המסורת המקראית, לאחר קרב גלבוע הפלשתים תלו את גוויות שאול ובניו בעיר. עם זאת לא נמצאה עדות ארכיאולוגית לנוכחות פלשתית בבית שאן. הוצע כי המסורת המקראית מתייחסת לנוכחות זמנית מאוד של פלשתים בבית שאן. כך או כך, גם שלב זה בתולדות העיר הסתיים בחורבן אלים.
בתקופת הברזל 2א-ב (המאות ה-10-8 לפנה"ס) היתה בית שאן חלק מממלכת ישראל הצפונית. החפירה של תקופות אלו היתה קשה והממצאים מעטים. אחד המבנים המתוארך למאה ה-8 לפנה"ס וחרב בשריפה, ככל הנראה בעקבות מסע תיגלת-פילאסר ה-3 נגד ממלכת ישראל. במבנה נמצא קנקנן חרס שעליו כתובות בדיו שחור עם השמות "זמא" ו"אלת זמא" – אולי שם של אלילה. לאחר החורבן האשורי ננטשה בית שאן.
בית שאן בתקופה הקלאסית
ניסה-סקיתופוליס, כפי שכונתה העיר המקיפה את התל, נוסדה בתקופה ההלניסטית כמעוז צבאי למלך תלמי השני פילדלפוס. במהלך התקופה הרומית, ניסה-סקיתופוליס הפכה לעיר הגדולה ביותר באזור, והוקם בה מרכז אזרחי סביב אגורה גדולה. העיר המשיכה לשגשג לאורך כל התקופה הביזנטית, כאשר נוספו כמה כנסיות, מנזרים ושני בתי-כנסת בפריפריה של העיר; עם זאת, המרכז האזרחי שמר על אופיו הרומי. עד אמצע המאה ה-6 לספירה, העיר הייתה בדעיכה ועברה בשלווה לאימפריה האומיית האסלאמית, במהלכה המרכז האזרחי שימש בעיקר לתעשייה. רעידת אדמה מסיבית בשנת 749 לספירה הרסה את העיר, הביאה את הקץ למרכז האזרחי והותירה רק תושבים מפוזרים בפריפריה. עוד היה התל מיושב לפרק זמן קצר בשלהי התקופה הצלבנית או ראשית התקופה האיובית (המאה ה-13 לספירה). במאות הבאות, שמה הערבי של העיר "בייסאן" שימר את השמה הקדום.
מקורות:
Mazar, A. 1997. Four Thousand Years of History at Tel Beth-Shean: An Account of the Renewed Excavations. The Biblical Archaeologist, Vol. 60, No. 2 (Jun., 1997), pp. 62-76