ארכיאולוגיה מקראית - ממצאים ומפות

יעלה בקרוב

מצודת אהרוני על שם י' אהרוני ז"ל, שייך לקטגוריית מצודות ברזליות, מתוכם יותר מ-50 התגלו בהר הנגב. מצודת גבול זו ליד קוסיימה (שמזוהה על ידי חלק מחוקרי המקרא כעצמונה המקראית) היא מהגדולות ביותר מבין למעלה מעשרות המצודות מתקופת הברזל שהתגלו בנגב, יותר מ-2000 מ"ר. מיקום האתר אסטרטגי ביותר מאחר שהוא שוכן על גבול ממלכת יהודה עם מצרים (ואדי אל-עריש לפי תיאורי המקרא), ונמצא על הפסגה שצופה על שלושה מתוך ארבעה מעיינות באזור. האתר הוא אחד משלושת המצודות הגדולות של גבול א"י-סיני, השתיים האחרות הן מצודת קודיראת ומצודת קדיס.

האתר התגלה ב-1975 ונסקר על ידי זאב משל ב-1977. חפירה התבצעה ב-1981 על ידי זאב משל לפני החזרת סיני לידי מצרים.

האתר שוכן על פסגה בגובה 390 מ' מעל פני הים ומתנשאת כ-140 מ' מעל המישור שמסביב. על המצודה יש תצפית מצוינת לשלושה כיוונים. בין הנקודות הבולטות ביותר הן נווה המדבר של קדש ברנעה (קודיראת) ונווה המדבר הקטן של קוסיימה. צורת המצודה הייתה מגוונות משום שהתאימו לטופוגרפיה של ראש הגבעה כדי למקסם את המערך ההגנתי ושדה הראייה. חומת הסוגרים הקיפו בדרך כלל את הפסגה כולה והקיר החיצוני התוחם נבנה ממש בקצה הפסגה על המצוק, כך שהוא משקיף ישירות על המדרון. אם הפסגה הייתה סגלגלה, כך גם החומה, כמו במצודת עין קדיס ובמקומות אחרים.

המצודה והכפר קוסיימה נמצאים על מפגשם של דרכים עתיקות עיקריות: דרך שור ודרך עזה, ולידם ארבעה מעיינות מים סמוכים: שני המעיינות הקטנים יותר בקוסיימה ועין מוווילה והמעיינות הגדולים ביותר בקדיס וקודיראת.

מבחינת טיפולוגית, באתר לא נמצאו כלים שעשויים לרמוז על תאריך מוקדם יותר מתקופת הברזל 1. תאריך הבנייה המדויק יכול להיות בכל מקום בין סוף המאה ה-11 לאמצע המאה ה-10. זאב הרצוג מציע תאריך של המאה ה-11, ופינקלשטיין מתארך את הבנייה לסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10. משמעות הדבר היא שהמבצרים האליפטיים נבנו במאה ה-11, כאשר המבצרים והיישובים הקטנים יותר הגיעו מעט מאוחר יותר ומשמעות הדבר הוא שהם מתוארכים על ידי שני חוקרים אלה ללפני תקופת הממלכה המאוחדת.הממצאים העיקריים היו חרסים. בדומה לאתרי נגב אחרים, כלי החרס היו משני סוגים: עשויים אובניים אופייניים לתקופת הברזל וכלים עשויים עבודת יד מסוג "כלי הנגב".

Meshel, Z. (1994). The" Aharoni Fortress" near Quseima and the" Israelite Fortresses" in the Negev. Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 294(1), 39-67.

אתר הרועה או חורבת הרועה הוא אתר ארכאולוגי בהר הנגב ליד נחל הרועה כ-5 קילומטר משדה בוקר. האתר שוכן על גבעה השולטת על דרך עתיקה בגובה 550 מטר מעל פני הים. בהמשך הדרך דרומה ניתן למצוא אתר מקביל הנקרא חורבת חלוקים. בשנת 1965 נסקר אתר הרועה לראשונה על ידי חוליית סקר בראשות רודולף כהן ובאותה שנה ערך באתר חפירה יחד עם מדרשת שדה בוקר. 1967 חפר שוב באתר מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים שלימים הפך לרשות העתיקות.

האתר, כמו אתרים אחרים בהר הנגב הוא אתר של יישוב מתקופת הברזל, והוא חלק משרשרת המצודות הישראליות בנגב, מצודות המיוחסות לממלכת יהודה.

האתר היווה מצודה וגם אתרי מגורים קטנים יותר. המצודה גדולה ובעלת צורה אליפטית. קוטרה הארוך 50 מטרים וקוטרה הקצר 42 מטר. המצודה בנויה כך שחומתה החיצונית מורכבת מחדרים המהווים חומת סוגרים. הקירות עשויים אבני צור מסותתות באופן גס, ועוביים כחצי מטר. הם השתמרו לגובה של כמטר. בחומת הסוגרים כ-17 חדרים בגודל ממוצע כ-2.5 מטרים ואורכם נע בין 5 ל-10 מטר. על פי הממצא בחדרים, משער חופר האתר כי שימשו כחדרי החיילים ששרתו במצודה, אשר הגנה על הדרך שעברה באזור.

פרט למצודה נסקרו ונחפרו עוד 12 מבנים, שלרובם בין חדר אחד לארבעה. בולט מבנה אחד אשר לו חמישה מרחבים. המבנה כנראה נבנה בתוכנית בית ארבעת מרחבים הנפוץ בכל הארץ בתקופת הברזל, אך למבנה זה נוסף מרחב נוסף. רודולף כהן בחר בתאוריה שאומרת כי אותם בתים שימשו כמגורי המפקד האזורי כדי לתאר את המבנה, השונה משאר מבני היישוב.

כהן, ר. (1970). Atar Haro'a/אתר הרועה. 'Atiqot: Hebrew Series/עתיקות: סידרה עברית, 6-24.‎

חוקרים, שבדקו טבעות עצים בתל קבורה בן כ-3,000 שנה בטורקיה, הסיקו כי בשנים 1196-1198 לפני הספירה סבל האזור שבו הייתה האימפריה מבצורת, דבר שזרז את קריסתה. ומה הקשר למשבר האקלים כיום?

אחת ממצודות הנגב מתקופת הברזל. מצד בצורה אובלית שהוקם על גבעה שטוחה בין ואדי קודייס וואדי קודאייר, דרומית לקדש ברנע, קרוב לגבול עם ישראל וכ-3 ק"מ מדרום למעיין עם אותו שם. האתר נסקר על ידי יוחנן אהרוני, והחפירות נערכו בשנת 1976 על ידי רודולף כהן. קוטר המצד הוא כ-50 מ', והשער 5 מטר. לחומת סוגרים כ-20 חדרים. הקירות כ-0.60 מ' גובה ורוחבם כ-1.70 מ'. בחלק מהכניסות לחדרי הסוגרים, השתמרו המשקופים. למצד נמצאה כניסה אפשרית שכללה שני חדרי שמירה קטנים (כ-2 מ' רוחב ו-3 מטר אורך). חרסים שנמצאו בשכבת האפר שכיסתה את האדמה ב​​חדרי החומה הם משני סוגים בסיסיים: כלי חרס עשויי אובניים, שאופייניים למאה ה-10 לפנה"ס, וכלי חרס בעבודת יד שמכונים "חרסים נגביים". במצד זוהה שלב מחייה אחד, אך מצפון-מערב לגבעה נמצאו שרידי יישוב קטן.

Cohen, R. (1979). The Iron Age fortresses in the central Negev. Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 236(1), 61-79.

מבט על מרחפן

תל נישא, נקרא גם תל נשם ובערבית תל אל-מנשיה. זו תל בולט, ובינוני ממזרח לכביש 200- מכיוון עין הנציב לכיוון קיבוץ נווה איתן. התל תועד על ידי המנדט הבריטי ונסקר על ידי נחמיה צורי. התל לא נחפר.

התל הוא חלק מעשרות תילים מהתקופות המקראיות שנמצאים בעמק בית שאן. בתקופות המקראיות הערים החשובות באזור זה היו בית שאן ותל רחוב (בעיקר). פרופ' מזר מגדיר את כל הערים מסביב לתל רחוב מתקופת המלוכה כ"בנות של רחוב".  תל נישא נשלט בתקופת המלוכה על ידי תל רחוב ואכן הקרמיקה שלו זהה לרחוב במאות ה-9 -10 לפנה"ס.

גובה התל כעשר עד כ-15 מטר וגודלו בערך כ-5 דונם. מדרום מערב לתל נובעים מעיינות, היוצרים את נחל איתן ואדי אל-מנשיה, היורד אל הירדן מזרחה. הנביעות בעצם מכתרים חצי מהתל מה שהופך אותו לבלתי עביר מכיוונים אלו. בתל התגלו חרסים מהתקופות הברונזה הקדומה I,  המאוחרת, הברזל I-II.

נראה כי זה היה בניין מנהלי כלשהו.
נ. צורי כותב: על מדרונותיו המזרחיים והדרומיים של התל חשופים קירות מאבנים ומְלבנים, ואילו בפינה הדרומית הקיצונית חשוף מבנה לבנים, כעין מגדל (נחמיה צורי 1962).

אפשר להבחין בשרידי חומות בוץ בחלקו העליון מערבי של התל, ככל הנראה אלו שרידי חומות העיר מאמצע המאה התשיעית שחרבו בזמן חזאל מלך ארם דמשק. אי אפשר להוכיח זאת מכיוון שיש עוד חורבנות נוספים בתקופת הברזל בעמק בית שאן, אך ההנחה היא סבירה לאור חפירות תל רחוב הסמוכה. יתכן כי בעתיד יילקחו לבני בוץ לבדיקה מגנטית שתקבע אם מדובר בחורבן חזאל, תגלת פלאסר או שישק.

בתל נמצאו נרות, פך בעל מסננת, קרמיקה ממורקת במירוק פרוע, ידיות סירי בישול, שני כלי בהט, שתי קעריות, כלי זאומורפי, משקולות נול דמויות ביצה מאבן גיר ומבהט מקומי וחץ מברונזה. התל שמור מאוד, וממנו תצפית מרשימה לכל עמק בית שאן ולכיוון הירדן. האתר מופיע בתיק ארכיון רשות העתיקות המנדטורית, ומצוין כי החלק העליון של התל מעובד (1932). להלן חלק ממה שנכתב על התל:

סקר ארכיאולוגי משנת 1932 דיווח: תל גדול למדי שנראה שיש בו כלי חרס החל מהאלף ה-3 לפנה"ס. החלק העליון של התל מעובד. ישנו מעיין מים קטן שנובע ומקיף את האתר מדרום מערב ומשם ממשיך לזרום מזרחה ובעצם יוצר ביצור טבעי / חפיר עם מים בחלקו של התל. ייתכן שבדפנות התל בכיוון דרום מערב ישנם קברים. המודד ראס הוסיף: "שלוש אבנים גדולות ומחוספסות שנבנו כחלק מקיר נחשפו בהשפעת הגשם הכבד על הפינה המזרחית של הקצה העליון. ראס התכוון ככל הנראה לחומת לבני בוץ מתקופת הברזל II במקום זה.
כנראה זה החומה החיצונית של היישוב העליון הישן. הסוקרים סיכמו: "חפירה מומלצת".

מקורות

הסקר הבריטי PEF 1865.

צורי נ' תשכ"ב. סקר ארכיאולוגי בעמק בית שאן. בתוך בקעת בית שאן: הכינוס הארצי השבעה-עשר לידיעת הארץ. ירושלים.

Archive of the Department of Antiquities of Mandatory Palestine (1919 – 1948)The Israel Antiquities Authority

תל ועליו שרידי מצודה מתקופת הברזל בעמק עין אל-קודיראת בצפון מזרח סיני, ליד גבול ישראל. התל מזוהה עם קדש ברנע המקראית. המצודה שנתגלתה כבר בראשית המאה הנוכחית ותוכניתה שימשה מאז כדוגמה קלאסית למצודה ישראלית. תל אל-קודירת הוא אחד מעשרות יישובי הקבע שהיו בתקופת הברזל השנייה בהרי הנגב.

הארכיאולוגים הראשונים שהבחינו בתל היו ט. לורנס "איש ערב" וס.ל. וולי בשנת 1914. הם הציעו שתל אל-קודיראת היא קדש-ברנע המקראית.

עבודה נוספת בקנה מידה מצומצם בוצעה בתל על ידי משה דותן ב-1956 (כנראה ישר אחרי מבצע קדש) והאזור נסקר על ידי בנו רותנברג בסוף שנות ה60.

נלסון גלוק (פורסם ב-1959) ויוחנן אהרוני (1967) גילו שבאזור קיימים גם מספר רב של מצדים נוספים מתקופת הברזל, והציעו כי מצדים אלו נבנו על ידי מלכי ישראל כדי להגביר את השפעתם על אזור זה לקראת הקצה הדרומי של שלטונותיהם. דותן הגיע למסקנה שהמצודה עצמה הייתה קיימת במאות השמינית עד השישית, עם עדויות להתיישבות אנושית במקום לפני ואחרי קיומה.

לאחר מלחמת ששת הימים, רודולף כהן ניהל עבודה בקנה מידה גדול בהרבה בשנים 1976–1982.כהן הגיע למסקנה שהאתר מכיל למעשה שרידים של שלושה מצודות. הראשונה נבנתה במאה העשירית, בצורת אליפסה. השניה והשלישית היו מלבניות. השניה נבנתה במאה ה-8 לפנה"ס ונהרסה במאה ה-7 לפנה"ס. לטענתו השלישית נבנתה במחצית השנייה של המאה ה-6 לפנה"ס ונהרסה ב-586 לפנה"ס. למרות הרס המצודה האחרונה, המשיכו ליישב את האתר במשך כמאתיים שנה.

מרדכי היימן (1994) טען כי יישובים אלו הוקמו על ידי המלוכה הישראלית המאוחדת בין השנים 1000 ל-925 לערך לפני הספירה.היימן קבע כי אתרים אלו ננטשו לאחר שממלכת ישראל התפצלה ומצרים פלשה אליה בסביבות שנת 925 לפני הספירה. מבין אתרים אלו, טוען היימן כי רק תל אל-קודיראת ושניים נוספים התיישבו שוב במאה השמינית, כאשר תל אל-קודיראת שימש כמאחז של ממלכת יהודה.

דוד אוסישקין (1995), לעומת זאת, טען כי המצודה "השנייה" וה"שלישית" של כהן מהווים למעשה מצודה אחת. בעוד כהן פירש אותה כמאחז של ממלכת יהודה, הציע אוסישקין, בעקבות נדב נעמן, שלא מדובר בפרויקט של ממשלת יהודה אלא אולי נבנתה על ידי האשורים, ולאחר מכן נפלה לידי מצרים.

ישראל פינקלשטיין הרחיב את כיווני החשיבה שנמצאו אצל כהן ואוסישקין, תוך שינוי חלק ממסקנותיהם. את מה שכהן ראה כ"מצודה סגלגלה", רואה פינקלשטיין פשוט כשרידי התיישבות בין המאות העשירית והשמינית, לפני בניית מצודה. באשר לשרידים המלבניים, פינקלשטיין סבור כי אלו חלק ממצודה אחת שפעלה מאמצע המאה השמינית עד הסוף המאה ה-7.

על התל נמצאו שרידי אמות מים שונות שאפשרו תיארוך פחמן-14. הן תוארכו בטווח של 1673-1454 לפנה"ס (סוף הברונזה תיכונה עד תחילת הברונזה מאוחרת). שכבת האפר שחוקרים מקשרים למצודה התחתונה נתנה תאריך פחמן-14 בטווח של 1210-1050 לפנה"ס (תקופת ברזל 1).

Cohen, Rudolph. (1979). "The Iron Age Fortresses in the Central Negev". Bulletin of the American Schools of Oriental Research, (236).

Cohen, Rudolph and Hannah Bernick-Greenberg (2007). Excavations at Kadesh Barnea (Tell el-Qudeirat). Israel Antiquities Authority.

Dothan, Moshe (1965). "The Fortress at Kadesh-Barnea". Israel Exploration Journal, Vol. 15, No. 3, pp. 134–150.

Finkelstein, Israel (2010). "Kadesh Barnea: A Reevaluation of Its Archaeology and History." Tel Aviv (volume 37).

Haiman, Mordechai (1994) "The Iron Age II Sites of the Western Negev Highlands". Israel Exploration Journal. Vol. 44, No. 1/2, pp. 36-61

Ussishkin, David (1995). "The Rectangular Fortress at Kadesh-Barnea". Israel Exploration Journal, Vol. 45, No. 2/3..

Woolley, C. Leonard and Lawrence, T. E. (1914). The Wilderness of Zin. Palestine Exploration Fund.

מבט-על

ח'רבת א-רסם הנמצאת מדרום לתל עזקה בפארק בריטניה, היא אתר כפרי בשולי שפלת יהודה,. באתר התגלו ממצאים בודדים מתקופת הברזל I (המאות ה12-10 לפנה"ס). לקראת סוף תקופת הברזל, בימי ממלכת יהודה, הוקם באתר מבנה גדול עם מספר חדרים, אשר ייתכן ושמש כאחוזה ממלכתית. שרידי שימוש בודדים מהתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס), אך לא ברור אם בהמשך ישיר, או שקודם האתר ניטש. האתר שוקם בראשית המאה ההלניסטית (המאה ה-4) והיה ככל הנראה שייך לאדומים. במאה ה-2 לפנה"ס נחרב האתר , ככל הנראה על ידי החשמונאים, ונשאר חרב עד שיושב מחדש בתקופה הרומית הקדומה (המאה ה-1 לספירה), אולי על ידי יהודים.

ויקיפדיה