תל חברון, הידוע גם בשם תל א-רומידה בערבית, ממוקם על שלוחה בגובה 936 מטר מעל פני הים בתוך חברון המודרנית. השם חברון נגזר מהמילה השמית ל"חבר" וגם השם הערבי של העיר (אל-חליל) משמעותו "החבר". באתר יש מעיין והוא משקיף על עמק פורה, מה שהופך אותו למיקום משמעותי לאורך ההיסטוריה. חברון שימשה באופן מסורתי כמרכז הרי יהודה דרומית לירושלים, הידועים גם כהר חברון (ג'בל אל-חליל), וכך מצטרפת לשני מרכזי אזור ההר: ירושלים ושכם.
לחברון מקום מרכזי במסורות המקראיות של האבות והמלך דוד, עם שמות כמו קרית ארבע (אולי במשמעות "עיר ארבעת" השבטים או הרובעים) וממרא. כיום, תל חברון הוא פארק ארכיאולוגי, המעוטר בטרסות חקלאיות ועצי זית עתיקים. בראשו ניצב מנזר דיר אל-ארבעין ("מנזר הארבעים"), שעל פי המסורת נחשב לקברם של רות וישׁי, אבותיו של המלך דוד.
עדויות ארכיאולוגיות מראות שחברון הייתה מיושבת לסירוגין לאורך 6,000 השנים האחרונות. במיוחד, היא הייתה יישוב מבוצר במהלך תקופות הברונזה הקדומה והתיכונה ותקופת הברזל.
חברון במסורת המקראית
חברון מוכרת במסורת כמקום מגוריהם וקבורתם של האבות. על פי המסורת, אברהם, שרה, יצחק, רבקה, יעקב ולאה קבורים במערת המכפלה, אותה קנה אברהם מעפרון החיתי (בראשית כ"ג). מאוחר יותר הייתה חברון עיר כנענית המאוכלסת בבני ענק, אשר ייתכן והיו קשורים ליחידה שבטית אמורית שנקראה יָנַק, המוכרת מהאלף השני לפנה"ס. במסורת כיבוש כנען, חברון נכבשה על ידי בני ישראל שלוש פעמים: פעם אחת על ידי יהושע (יהושע י': 36-37), פעם אחת על ידי שבט יהודה (שופטים א': 10), ופעם אחת על ידי כלב (יהושע י"ד: 13-15), אשר צאצאיו התיישבו באזור יחד עם לויים. דוד המלך הוכתר בחברון, ומשם שלט במשך שבע וחצי שנים לפני שעבר לירושלים (שמואל ב' ב': 3-4, 5:5). בנו אבשלום מרד בו מאוחר יותר מחברון.
תולדות החפירה
בשנות ה-1920, החוקרים האירופאים ויליאם פ. אולברייט, א. א. מיידר ופליקס מ. אבל זיהו את תל רומיידה כחברון המקראית. השטח, המשתרע על כ-70 דונם, נחפר לראשונה בין השנים 1964-1966 על ידי משלחת אמריקאית בראשות פי. סי. המונד. בין השנים 1984-1986, משלחת סקר הרי יהודה, בראשות אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב, ערכה חפירות נוספות. בשנת 1998, יובל פלג חפר את האתר מטעם קצין מטה לארכיאולוגיה של צה"ל. חפירות הצלה נרחבות נערכו בשנת 1999 על ידי עמנואל אייזנברג מרשות העתיקות, ובשנת 2014 על ידי אייזנברג ודוד בן-שלמה מאוניברסיטת אריאל, לקראת פתיחת הפארק.
חברון בתקופת הברונזה: ממלכת חברון הכנענית?
השלבים המוקדמים ביותר של חברון מתוארכים לתקופות הכלקולית והברונזה הקדומה 1 (האלף ה-6-4 לפנה"ס). חברון שימשה כנראה כמרכז שבטי עד שהפכה לעיר מבוצרת עם חומה עבה בתקופת הברונזה הקדומה 3 (2900-2500 לפנה"ס). כמו רוב האזור, היא ננטשה בתקופת הברונזה הביניימית (2500-2000 לפנה"ס).
העיר נבנתה מחדש במאה ה-17-16 לפנה"ס, בשלבים המאוחרים של תקופת הברונזה התיכונה, וייתכן שהיא הפכה לבירת ממלכה. העיר התאפיינה בחומה "קיקלופית", שנקראה כך בשל האבנים הגדולות שלה, בדומה לאלה שנמצאו בשכם, בשילה, ביריחו ובגזר. חומה זו שירתה את תושבי חברון במשך אלף שנה. ממצא חשוב מתקופה זו הוא לוח כתוב בכתב יתדות המתאר פעילויות פולחניות, ומפרט את בעלי החיים שהוקרבו כקורבנות, שנמצאו לצד עצמות ואפר. הלוח כולל גם ארבעה שמות אישיים אמוריים וחוריים ואת המילה "מלך".
בניגוד לאמונות קודמות, חברון לא ננטשה במהלך תקופת הברונזה המאוחרת, אף על פי שהיא כנראה דעכה. בשנת 1998, התגלתה מערת קבורה גדולה עם שרידיהם של 53 איש, המתוארכים ברובם למאה ה-13 לפנה"ס, מה שמעיד על המשך היישוב במקום.
חברון בתקופת הברזל: עיר יהודאית של בני כלב
תקופת הברזל I בחברון מתיישרת עם הנרטיב המתאר את יישוב בני כלב. במהלך המאות ה-11-10 לפנה"ס נעשה שימוש חוזר ב"חומה הקיקלופית" של תקופת הברונזה התיכונה. עופר טען שהתקופה הזו סימנה את שיא חברון. הוצע כי "החומות הקיקלופיות" היוו השראה למסורת בני ענק. עד כה, רק ממצאים בודדים ומפוזרים מתקופת הברזל 2א (המאות ה-10-9 לפנה"ס התגלו).
בסוף המאה ה-8 והמאה ה-7 לפנה"ס הייתה חברון מרכז מנהלי חשוב של ממלכת יהודה. החומה חוזקה, אולי על ידי המלך חזקיהו, לקראת מסעות אשור, ומאוחר יותר, אולי תחת יאשיהו, כאשר חברון התמודדה עם איומים מדרום וממזרח. נמצא חותם גיר שעליו נכתב "לשפטיהו (בן) סמק", ככל הנראה שייך לפקיד מקומי. ברחבי האתר נמצאו כמה קנקני "למלך", שעל ידיותיהן מוטבע שם העיר. חברון היא אחד מארבעת המקומות המוזכרים בכתובות הללו, שהתגלו ברחבי ממלכת יהודה.
תל חברון בתקופה החשמונאית ולאחר מכן.
עד סוף תקופת הברזל, סביב חורבן הבבלי של ירושלים ויהודה בשנת 587 לפנה"ס, הידרדרה חברון. תל חברון ננטש, וסביר להניח שהחל מהתקופה הפרסית או ההלניסטית עבר מרכז העיר מהשלוחה אל העמק התחתון, שם נמצאת העיר העתיקה של חברון המודרנית. האזור הועבר לאדומים ממזרח. מרכז מנהלי פרסי נבנה 5 ק"מ צפונית לתל חברון בג'בל נמרה, וככל הנראה החליף את מיקומה המרכזי של חברון.
במאה ה-1 לפנה"ס כבשו החשמונאים בהנהגת יהודה המכבי את חברון מידי האדומים, והתל יושב מחדש, כפרבר של העיר החדשה בעמק. חברון שגשגה בתקופה הרומית, שמעידים על כך שרידי מקוואות פולחניים ורחובות הנראים כיום ברחבי האתר. יוספוס פלביוס אף מזכיר את קברי האבות בעיר. העיר נהרסה פעמיים במהלך המרידות היהודיות כנגד הרומאים. התל המשיך לשמש כפרבר של חברון בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים. על גבי התל נבנה מנזר דיר אל-ארבעין, ששלביו הראשונים מתוארכים לתקופה הביזנטית.
מקורות:
Avi Ofer. Hebron. In Stern, E. (ED). 1993. Encyclopedia of Archeological Excavations in the Holy Land. Vol 2. Pp 606-609. The Israel Exploration Society. Carta. Jerusalem.
Emanuel Eisenberg and David Ben-Shlomo (eds). 2017. The Tel Hevron 2014 excavations: final report. Department of Land of Israel Studies and Archaeology. Ariel.
מפת טיולים