לוד היא העיר היחידה במזרח הקדום אשר נחפר בה רצף יישוב לאורך כל התקופות הקדומות ועד ימינו. מיקומה של לוד הוא על "דרך הים", אשר היתה ה"כביש המהיר" של ימי קדם, שהובילה חילות וסחורות ממצרים לסוריה ומסופוטמיה. לדעת החוקר יוחנן אהרוני, לוד נכנסה לדפי ההיסטוריה במאה ה-15 לפנה"ס, בכתובת מצרית המתארת את מסעו של פרעה תחותמס ה-3, נגד מלכי כנען. ברשימה מופיעה עיר בשם ר.ת.נ, ואהרוני שחזר אותה כ"לוד" משתי סיבות: 1) השם רתנ הופיע סמוך למקומות ידועים בסביבה – יפו ואונו; 2) במצרית נהגו להשתמש בסמל דומה לאותיות ל' ור', ולהחליף בין ד' לת', ולכן ניתן לשחזר את השם כ-"לדנ". יש החולקים על זיהוי זה.
המחקר הארכיאולוגי בלוד
מאחר ולוד היתה מיושבת מאז ומתמיד, המחקר הארכיאולוגי בה נעשה לרוב לקראת עבודות פיתוח ובנייה. הסקר הארכיאולוגי הראשון בלוד נערך על ידי ארכיאולוג מחלקת העתיקות הבריטית, יעקב עורי, בשנת 1926. בחפירות הראשונות נערכו על ידי יעקב קפלן בשנות ה-50 ומאז נערכו בה עשרות חפירות הצלה על ידי רשות העתיקות. האתר אומץ על ידי "מכון ישראלי לארכיאולוגיה", בפרויקט ארכיאולוגיה קהילתית.
לוד בתקופות הקדומות
לוד נוסדה באלף השישי לפנה"ס. השרידים הקדומים ביותר באתר מתוארכים לתקופה הניאוליתית הקרמית. ללוד תרומה חשובה לחקר התקופות הפרהיסטוריות בארץ ישראל, ובחפירותיה הוגדרה ה"תרבות הלודית". היישוב בלוד פרח בעקבות נוכחות מצרית בתקופת הברונזה הקדומה (האלף ה-4 לפנה"ס ועד סביבות 2200 לפנה"ס בקירוב) ועדות לכך נמצאת בכלים רבים בסגנונות מצריים, וכתובות עם אזכורים למלכים מצריים. לדעת חלק מהחוקרים, בתקופה זו היתה לוד מושבה מצרית.
לוד בתקופת הברונזה המאוחרת והברזל
בתקופת הברונזה המאוחרת התקיים יישוב גדול בלוד, שנחרב או ניטש ונבנה מחדש כ-300 מ' דרומה. החוקרים אינם מסוגלים להסביר את התופעה וקיימות מספר השערות: השינוי באפיק נחל איילון, הרס ברעידת אדמה, תוצאה של מלחמות ושינויים פוליטיים. עם זאת, לוד היתה אחת הערים הגדולות בארץ.
בתקופת הברזל I (סביבות 1150-950 לפנה"ס), התקיים באתר יישוב קטן, ובו נמצאו כלים בסגנון פלשתי, אם כי אין די מידע לקבוע את זהות התושבים. בתקופת הברזל II התרחב היישוב לפי הערכות מנה כ-1200 תושבים. במקרא מוזכרת לוד ברשימה המופיעה בספר דברי הימים א', ח', 12. רשימה זו מרמזת על הגירה של קבוצת אוכלוסייה משבט בנימין ללוד וסביבתה. חוקרים הציעו לתארך את הרשימה הזו למאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס. מחקר של עידו קוך הציג כי ממצאים כמו כתובות ותעודות מסחריות בלוד ובסביבתה (לרבות תל חדיד ותל גזר) מעידים על חשיבותו של האיזור עבור השלטון האשורי (שהחל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס).
לוד כמרכז יהודאי בתקופה הפרסית וההלניסטית
בתקופה הפרסית הפכה לוד למרכז חשוב לקהילה היהודאית. העיר מוזכרת בספרי עזרא ונחמיה כאחת מערי שבי ציון וקשורה לשבט בנימין. הממצאים מתקופה זו מעידים על קיומו של יישוב גדול, אך קיים קושי לתארכו בתוך התקופה הפרסית (שנמשכה כ-250 שנה), בזיקה לטקסט המקראי. בתקופה ההלניסטית היתה לוד עיר יהודית גדולה וחשובה. העיר נבנתה למרגלותיו של התל הקדום וכך נדד מרכז העיר כמה מאות מטרים דרומה, היכן שמרכז העיר כיום. בימי שלטון בית סלווקוס, לוד היתה בירת מחוז, אותה הציע דמיטריוס ה-1 להעביר לתחומה של יהודה. יונתן החשמונאי סירב להצעה כי חשד בדמיטריוס אך לבסוף בשנת 145 לפנה"ס הושלם הסיפוח. בתקופה זו חיו ב יותר מ-2500 תושבים והיה לה עורף כפרי מפותח.
לוד בתקופות הקלאסיות ועד ימינו
לוד המשיכה להיות מרכז עירוני חשוב. בתקופה שבין המרד הגדול למרד בר-כוכבא (70-132 לספירה) היתה לוד מרכז יהודי-דתי חשוב, בו פעלו רבנים רבים והיא זכתה לכינוי "המשנה לירושלים". כבר במאה ה-1 לספירה התקיימה בלוד אוכלוסייה נוצרית והיא מזוהה עם ג'ורג' הקדוש. רוב ההיסטוריה של לוד נכתבה בימים אלו. לאחר הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה, הגיעה לוד לשיאה בתקופה האסלאמית הקדומה והייתה בירת כל הארץ. הקמתה של רמלה הסמוכה הובילה לדעיכתה של לוד. בתקופה הצלבנית שימשה לוד כמושבה של סניוריה עצמאית. בתקופות הממלוכית והעות'מאנית המשיכה לוד לשמש כמרכז עירוני מוסלמי עד למלחמת העצמאות, שאחריה הפכה לעיר ישראלית מעורבת.
מקורות:
שביט, א. 2022. "השטן מהלך בעיר האלוהים" המיזם הארכיאולוגי-קהילתי בעיר לוד – סיכום זמני
אשכנזי, ח, גדות י, שביט, א, שמואלי, א. 2016. לוד: תפרושת יישובית מהתקופה הניאוליתית ועד ימינו. בתוך לוד: דיוספוליס – עיר האלוהים", קובץ מחקרים בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של לוד, כרך א', לוד: 7-68"