מצודת אהרוני על שם י' אהרוני ז"ל, שייך לקטגוריית מצודות ברזליות, מתוכם יותר מ-50 התגלו בהר הנגב. מצודת גבול זו ליד קוסיימה (שמזוהה על ידי חלק מחוקרי המקרא כעצמונה המקראית) היא מהגדולות ביותר מבין למעלה מעשרות המצודות מתקופת הברזל שהתגלו בנגב, יותר מ-2000 מ"ר. מיקום האתר אסטרטגי ביותר מאחר שהוא שוכן על גבול ממלכת יהודה עם מצרים (ואדי אל-עריש לפי תיאורי המקרא), ונמצא על הפסגה שצופה על שלושה מתוך ארבעה מעיינות באזור. האתר הוא אחד משלושת המצודות הגדולות של גבול א"י-סיני, השתיים האחרות הן מצודת קודיראת ומצודת קדיס.

האתר התגלה ב-1975 ונסקר על ידי זאב משל ב-1977. חפירה התבצעה ב-1981 על ידי זאב משל לפני החזרת סיני לידי מצרים.

האתר שוכן על פסגה בגובה 390 מ' מעל פני הים ומתנשאת כ-140 מ' מעל המישור שמסביב. על המצודה יש תצפית מצוינת לשלושה כיוונים. בין הנקודות הבולטות ביותר הן נווה המדבר של קדש ברנע (קודיראת) ונווה המדבר הקטן של קוסיימה. צורת המצודה הייתה מגוונת משום שהתאימו לטופוגרפיה של ראש הגבעה כדי למקסם את המערך ההגנתי ושדה הראייה. חומת הסוגרים הקיפה בדרך כלל את הפסגה כולה והקיר החיצוני התוחם נבנה ממש בקצה הפסגה על המצוק, כך שהוא משקיף ישירות על המדרון. אם הפסגה הייתה סגלגלה, כך גם החומה, כמו במצודת עין קדיס ובמקומות אחרים.

המצודה והכפר קוסיימה נמצאים על מפגשם של דרכים עתיקות עיקריות: דרך שור ודרך עזה, ולידם ארבעה מעיינות מים סמוכים: שני המעיינות הקטנים יותר בקוסיימה ועין מוווילה והמעיינות הגדולים ביותר בקדיס וקודיראת.

מבחינת טיפולוגית, באתר לא נמצאו כלים שעשויים לרמוז על תאריך מוקדם יותר מתקופת הברזל 1. תאריך הבנייה המדויק יכול להיות בכל מקום בין סוף המאה ה-11 לאמצע המאה ה-10. זאב הרצוג מציע תאריך של המאה ה-11, ופינקלשטיין מתארך את הבנייה לסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10. משמעות הדבר היא שהמבצרים האליפטיים נבנו במאה ה-11, כאשר המבצרים והיישובים הקטנים יותר הגיעו מעט מאוחר יותר ומכך שהם מתוארכים על ידי שני חוקרים אלה ללפני תקופת הממלכה המאוחדת. הממצאים העיקריים היו חרסים. בדומה לאתרי נגב אחרים, כלי החרס היו משני סוגים: עשויים אובניים אופייניים לתקופת הברזל וכלים עשויים עבודת יד מסוג "כלי הנגב".

מקורות:

Meshel, Z. (1994). The" Aharoni Fortress" near Quseima and the" Israelite Fortresses" in the Negev. Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 294(1), 39-67.