תל שוכה וחורבת שוכה נקראים על שם ישוב קדום שהיה באיזור, ונראה שהיה זה איזור בעל חשיבות אסטרטגית, בתקופה המקראית נודע המקום כנקודת איסוף לצבאו של שאול המלך, עת התכונן לקרב מול גלית והפלישתים.
האיזכור הראשון של ישוב הינו בעת כיבוש הארץ, בספר יהושע (פרק ט"ו): "ירמות ועדלם שוכה ועזקה" מוזכר הישוב כאחת הערים שבנחלת שבט יהודה.
בתקופת שאול המלך, התרחש באיזור הקרב בין דוד וגולית, כשהמחנה הפלישתי שכן על התל, כמצוין בספר שמואל (פרק י"ז): "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה, ויאספו שכה אשר ליהודה, ויחנו בין שוכה ובין עזקה באפס דמים".
כשהמלך רחבעם, בנו של שלמה המלך נערך לקרבות מול ירבעם הוא בנה במקום ישוב כפי שנאמר בספר דברי הימים (ב', פרק י"א): "ואת בית צור ואת שוכו ואת עדלם".
בימי המלך אחז מוזכר הישוב (דברי הימים ב' פרק כ"ח), כאחד הישובים אותם כבשו פלשתים: "ופלשתים פשטו בעיר השפלה והנגב אשר ליהודה, וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה, ואת תמנה ובנותיה, ואת גמזו ואת בנותיה, וישבו שם".
העיר שוכה מופיעה גם בחותמות "למלך" כאחד מארבעה מקומות הנזכרים בשורה השנייה של החותמות: חברון, זיף, ממשת ושוכה. חותמות למלך הן הטְבּעות על ידיות קנקנים, מתקופת הברזל ב'. ההשערה המקובלת היא כי מדובר בארבעת המחוזות העיקריים של מלכות חזקיהו, שאגר מזון לקראת התקפה אפשרית על הממלכה. בסביבת התל עצמו נמצאו 13 חותמות למלך. בנוסף, נזכרת בספר מקבים א' עיר ביהודה בשם "בית סוכו", עליה צר בקכידס[3]. אוסביוס מזכיר באונומסטיקון מקום בשם "סוכו" בין בית גוברין לבין ירושלים, והעיר מופיעה במפת מידבא. כיום, "שוכה" שבעמק האלה היא גבעה הידועה בשל פריחת תורמוס ההרים בשלהי החורף מדי שנה