עכו הקדומה מזוהה כיום בתל אל־פוחאר, המכונה גם "גבעת נפוליאון". התל נמצא כ-1.5 ק"מ ממזרח לעיר העתיקה. גובהו נע בין 15-35 מ' מעל גובה פני הים, ושטחו כ-200 דונם. מדרומו זורם נחל נעמן, אשר שימש בתקופות קדומות כמעגן לספינות. האזור היווה צומת מרכזית בלבנט בו עברה דרך החוף המקשרת בין חוף הלבנט למצרים, ודרך מזרח-מערב המובילה מהחוף לסוריה. מיקום זה היה חשוב למסחר, שאפשר פיתוח תעשייתי ותרבותי וביסוס כוח, המתבטאים לאורך תקופות הישוב בתל – כבר מהתקופות הקדומות הייתה עכו עיר מסחר ותעשייה משמעותית, ובתקופות הקלאסיות שמשה מרכז מדיני חשוב. רצף הישוב הארוך באזור, מהאלף ה-4 לפנה"ס ועד ימינו, מאפשר ללמוד רבות על המצב והשינויים הכלכליים, התרבותיים, הפוליטיים, ועוד, באזור בתקופות רבות.

תולדות העיר במקורות
השם "עכו" השתמר מאז שהופיע לראשונה כשמה של עיר כנענית בכתבי המארות המצריים מהמאות ה-20-16 לפנה"ס, ועד ימינו. בתקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה-16-13 לפנה"ס) מוזכרת העיר רבות בכתבים מצריים (ברשימות ערים כבושות של מלכים, במכתבי אל-עמרנה, ובתבליט שבמקדש כרנך), וכן מסופוטמיים ולבנטיניים, כעיר כנענית חשובה. טקסטים אשוריים מהמאות ה-7-8 לפנה"ס מזכירים אותה כעיר פיניקית חשובה ומרדנית שנכבשה פעמיים – על ידי סנחריב (ראשית המאה ה-7 לפנה"ס) ואשורבניפל (אמצע המאה ה-7 לפנה"ס). ממקורות מהתקופה הקלאסית ניתן ללמוד כי העיר הייתה מרכז אימפריאלי חשוב של האימפריה הפרסית (המאות ה-6-4 לפנה"ס), והמשיכה בחשיבותה גם בתקופה ההלניסטית (המאות ה-4-1 לפנה"ס). עכו מוזכרת במקרא בספר שופטים (א':31), כעיר בה ישבו בני אשר יחד עם "כנענים".

המחקר באתר
החפירות בתל התבצעו בעיקר בין 1973-1989, בראשות משה דותן, אבנר רבן, ומיכל ארצי, מטעם אוניברסיטת חיפה, אגף העתיקות והמוזיאונים, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ובשיתוף אוניברסיטאות אירופאיות ואמריקאיות.

ההיסטוריה הקדומה של האתר
תקופת הברונזה הקדומה (המאות ה-33-30 לפנה"ס) היא התקופה הקדומה ביותר שזוהתה באתר, וניראה כי במהלכה התקיים בו ישוב חקלאי קטן, שבסופה נעזב. היישוב באתר התחדש בתקופת הברונזה התיכונה (המאות ה-20-16 לפנה"ס), ממנה נמצאו בעיקר קבורות, בחלקן עשירות ומיוחדות, ומערכת ביצורים מרשימה, בין המורכבות שהתגלו בארץ. נראה כי הישוב חרב בראשית תקופת הברונזה המאוחרת. על חורבותיו נבנה ישוב מתוכנן, רחב, ומשגשג, עם מבני ציבור, תעשיית ייצור פיגמנט ארגמן היוקרתי ותעשיות נוספות הקשורות במסחר ים-תיכוני.

העיר בתקופת הברזל
הישוב המשיך בתקופת הברזל (המאות ה-12-6 לפנה"ס), ממנה התגלה ממצא רב של כלים מיקניים המוכרים ממקומות נוספים ברחבי הים התיכון. בשילוב עם מקור טקסטואלי מצרי שנקרא "האונומאסטיקון של אמנופה", והאזכור המקראי של עכו בספר שופטים, הועלתה ההצעה שבעיר התיישבה קבוצה מהגרת מ"גויי הים" בשם "השרדן", אולם הנחה זו שנויה במחלוקת במחקר. בהמשך התקופה התרבות החומרית באתר מרמזת על קשרים פיניקיים, ובמאה ה-9 לפנה"ס ניכרת פריחה: נבנו מבנים דומסטיים וציבוריים, נמצאו עדויות לתעשייה ומסחר ים-תיכוני, וגם חפצים יקרים, כתובות פיניקיות ואוסטרקונים ארמיים. מזהים חורבנות בישוב, המשויכים לכיבושים הנאו-אשוריים במאה ה-7 לפנה"ס, אולם כבר בתקופה הבבלית (המאה ה-6 לפנה"ס) חזר הישוב לאתר, אם כי ממצאיה מעטים.

העיר בתקופה הפרסית וההלניסטית
בתקופה הפרסית שגשגה העיר, והייתה למרכז מסחרי, מנהלי, וצבאי אימפריאלי. על התל נבנתה עיר מתוכננת, אולם מרכזיה החלו מועברים מחוץ לתל, לכיוון החוף. בבניה ובכתובות שנמצאו ניכרת השפעה פיניקית, אולם כלים יווניים רבים שהתגלו מספרים גם על השפעה וקשרים עם יוון. בתקופה ההלניסטית המשיכו הישוב והבניה בתל, אך חלקה הארי של העיר עבר קרוב לחוף. התרבות החומרית מצביעה על השפעה תרבותית יוונית רבה. במהלך התקופה עברה העיר משלטון אחד לאחר כחלק מהמרידות והמאבקים בארץ, ולאחר המאה ה-2 לפנה"ס ניטש התל.

סופו של היישוב בתל
מהתקופה הרומית, הביזנטית, הצלבנית והאיסלמית נמצאו מעט ממצאים, המצביעים על שימוש בתל בתקופות אלו. אולם השכבות העליונות של התל נשדדו במהלך השנים, ונהרסו קשות בפעילות חקלאית במאה ה-20.

מקורות:

דותן, מ. וגולדמן, ז. (1992). עכו. מתוך א. שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, כרטא ירושלים.

גולדמן, ז. (1992). תל עכו. מתוך א. שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, כרטא ירושלים.

דותן, מ. (1985). עשר עונות-חפירה בעכו הקדומה. קדמוניות: רבעון לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, י"ח(69-70), 2-14.