במקרא, שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים.

החפירות בתל שילה חשפו שפע של חפצים ושרידים אדריכליים המספקים תובנות חשובות על ההיסטוריה והתרבות של ישראל העתיקה. כמה מהממצאים המשמעותיים ביותר כוללים: חצר המשכן: בחפירות נמצאו שרידי החצר המקיפה את המשכן, לרבות עדויות למזבח המשמש לקורבנות ולכיור לכביסה. בתים מתקופת הברזל: נמצאו שרידי בתים מתקופת הברזל, המספקים מידע על הסגנון האדריכלי וחיי היום-יום של תושבי שילה בתקופה זו. מתקני אחסון: באתר נחשפו שרידים של מתקני אחסון גדולים, המהווים עדות לתפקידה של העיר כמרכז חשוב של חקלאות ומסחר. כלי חרס וקרמיקה: נמצאו מגוון כלי חרס וקרמיקה, כולל כלים מעוטרים וכלי בישול. חפצים אלה מציעים תובנות חשובות לגבי הטכנולוגיה, הכלכלה והפרקטיקות התרבותיות של אותה תקופה. מטבעות וחפצי מתכת: חפירות חשפו גם מגוון של חפצי מתכת, כולל מטבעות, כלי נשק וכלים. חפצים אלה מספקים עדות ליחסים הפוליטיים והכלכליים של העיר עם ערים ואזורים אחרים. בסך הכל, הממצאים בתל שילה מציעים צוהר ייחודי להיסטוריה של ארץ ישראל העתיקה ולמנהגים התרבותיים והדתיים של אנשיה. האתר ממשיך להיות נושא למחקר וחפירה מתמשכים.