תל חדיד שוכן על גבעה שגובהה 147 מטרים מעל פני הים, דרומית לנחל נטוף, אחד מיובליו של נחל איילון. פני התל מנוקדים במערות, מתקנים חקלאיים, בורות מים ועוד, שנחצבו במסלע הקירטון במשך אלפי שנות ההתיישבות באתר. רוב רובו של תל חדיד מכוסה בשרידי מבנים, בית קברות ומטעי זיתים אשר טופחו על ידי תושבי הכפר אל-חדיתא, ובעצי אורן אשר נשתלו על ידי קרן קיימת לישראל.
הממצא הארכאולוגי מלמד על ראשית הישוב בתל חדיד בתקופת הברונזה הביניימית – שלהי האלף השלישי לפנה”ס. התל יושב גם בתקופת הברונזה המאוחרת (המאות ה-16 עד ה-12 לפנה”ס), ובתקופת הברזל (המאות ה-12 עד ה-6 לפנה״ס). השם ״חדיד״ נזכר לראשונה ברשימת שבי ציון (עזרא ב 33; נחמיה ז 37) וברשימת ״החצרים״ מימי נחמיה (נחמיה יא 34). לפי ספר מקבים א’ (יב 38; יג 13), שמעון התרסי ביצר את חדיד במהלך המאבק באימפריה הסלווקית, ולפי יוספוס פלביוס (מלחמות היהודים ד ט 1), חדיד בוצרה פעם נוספת בידי אספסיאנוס במהלך המרד הגדול ברומאים. בתקופת המשנה שכן באתר כפר יהודי ושמו חדיד, ממנו התפרסם תנא אחד ושמו יקים איש חדיד (משנה, מסכת עדיות, ז׳ ה׳). מקורות נוצריים מוקדמים, כגון אוזביוס (המאות ה-3 וה-4 לספירה) מזכירים את “אדידא”, המופיעה גם במפת מדבא (המאה ה-6 לספירה).