במרכז העיר נהריה נמצא אתר קדום ובו שרידי עיר נמל לה שתי תקופות עיקריות עם פער של 500 שנים ביניהן: מצודה ומקדש כנעניים (המאות ה-18-13 לפנה"ס) ועיר נמל פיניקית (המאות ה-8-3 לפנה"ס). המקום שימש את הכוחות הפוליטיים אשר שלטו בעמק עכו הפורה, שניצלו את המעגן הטבעי שבגדה הדרומית של נחל געתון שאפשר שיט ועגינה של ספינות המסע שנעו בנתיב המסחר הקדום לאורך חוף הים התיכון. שרידי האתר מתנשאים לגובה 7 מטרים מעל החוף. המעגן הקדום הפך עם השנים לביצה ויובש במאה ה-20, בעת הקמת העיר נהריה.
תולדות המחקר
שרידי האתר התגלו בסדרה של חפירות הצלה בתל ובסביבתו, בעקבות עבודות פיתוח שנעשו בעיר נהריה. תחילה נחפר המקדש הכנעני בשנת 1947 על ידי עמנואל בן-דור מטעם מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי ובשנים 1954–1955 על ידי משה דותן. בשנים 1980 ו1982 ערכה אורה יוגב מטעם אגף העתיקות חפירות בתל עצמו וחשפה את שרידי האתר אותו חלקה ל"עיר קדומה" ו"עיר מאוחרת". עד 2018 נערכו חפירות רבות של רשות העתיקות, בהן נחשפו 17 נקודות נוספות בתל הקדום, לאחרונה בניהולם של רון בארי, נמרוד גצוב ויאיר עמיצור.
המעגן והמקדש בתל נהריה באלף השני לפנה"ס
הרקע להקמת היישוב בתל נהריה קשור בגלי הגירה של חברות שהגיעו מסוריה ומחוף הלבנון ויישבו את כל עמק עכו בתקופת הברונזה התיכונה. הממצאים הקדומים ביותר באתר התגלו קרוב לשפך הנחל, סביב רחוב בלפור של ימינו. ראשית היו באתר מספר מבנים דלים המתוארכים סביב המאה ה-18 לפנה"ס. חוקרי האתר המאוחרים הציעו שהקמת המעגן היתה יוזמה של העיר בתל כברי בתקופה שבה ניהלה מצרים קשרי סחר ענפים עם העיר גבל שבחוף הלבנון.
במאה ה-17 לפנה"ס המבנים בוטלו ונבנו ביצורים. בעוד אורה יוגב טענה כי מדובר בחומת עיר, החפירות המאוחרות הראו כי מדובר בקירותיו של מבנה גדול, אולי מצודה, שחרב במאה ה-16 לפנה"ס. כ-500 מ' מצפון התקיים במקביל מקדש כנעני.
הפעילות במעגן המשיכה בתקופת הברונזה המאוחרת, לאחר השתלטות ממלכת מצרים על כנען במאה ה-15 לפנה"ס. במקום הוקמו ארבע מצודות אשר חרבו בשריפה עזה בזו אחר זו. המצודות מהמאות ה-14-13 לפנה"ס דומות לאלו הנמצאות בתל אבו-הואם שגם בו היה מרכז מנהל כנעני. במצודות שרידי מטבח הכוללים תנור אפייה ואבן גדולה שעליה כנראה לשו בצק כמו גם שרידים של זרעים, קטניות, חרצני ענבים וצפדות. להבי מגל שנמצאו מעידים על פעילות חקלאית מסוימת שהתנהלה במקום. ממצאים נוספים כללו כלי שולחן פשוטים מקפריסין המעידים אולי על נוכחות סוחרים קפריסאים במקום. התגלו גם צלמיות נשים, אולי של אלות. המעגן ניטש עם נפילת האימפריה המצרית במאה ה-12 וקריסת המערכת העירונית הכנענית. ככל הנראה, בתקופת ממלכת ישראל עמד המקום נטוש.
עיר הנמל הפניקית באלף הראשון לפנה"ס
שרידים מעטים מסוף תקופת הברזל מעידים כי יישוב חדש קם במקום קצת לאחר הכיבוש האשורי של הארץ ב-732 לפנה"ס. בתקופה זו פרחו הערים צור וצידון אשר פעלו בשיתוף פעולה עם האשורים והיו מעורבים במסחר בחופי המזרח הקדום. במהלך התקופה הפרסית (סוף המאה ה-6 ועד המאה ה-4 לפנה"ס) פרחה במקום עיר אשר השתרעה לאורך חוף הים מנחל געתון בצפון ועד הרחובות קפלן בדרום ורמז במזרח. בתקופה זו הושקע מאמץ רב בתכנון ובבניה איכותית ואיתנה. במרכז התל התגלה רובע המורכב מרחובות מרוצפים ומבנים גדולים בעלי אופי ציבורי (אולי מחסנים או בתי מלאכה)
חלק מכלי החרס שהתגלו יובאו מרחבי הים התיכון, לרבות קפריסין ויוון. בין הממצאים יש לציין פריטי מתכת רבים כגון ראשי חיצים, משקולות עופרת אשר שימשו ברשתות דייגים, מחטים וסיכות רכיסה. באחד המוקדים שנחפרו ברחוב בלפור, התגלו שרידים הקשורים כנראה בפולחן, בהם כלי מתכת מצרי, שברי מסכת חרס ומצבה מסלע כורכר. המטבעות שנאספו באתר הוטבעו כולם בצור במאה ה-4 לפנה"ס. לעיר היה עורף חקלאי-כפרי ששרידיו נחשפו בסביבת העיר נהריה.
היישוב דעך לאחר כיבוש אלכסנדר ב-332 לפנה"ס וניטש במאה ה-3 לפנה"ס. הממצאים מתקופה זו כוללים קנקנים מיובאים מרודוס, ומטבעות יווניים, חלקם הוטבעו בצור ובצידון. בתקופה הרומית נסללה סמוך לאתר הנטוש דרך ששרידיה נחשפו ברחובות רמז וברקן. דרך זו הובילה מעכו לאנטיוכיה (בדרום טורקיה של ימינו.
מקורות:
בארי, ר., גצוב, נ., עמיצור, י. 2022 בין המצודה והמקדש: על מנהל ופולחן בחוף נהריה. במרכז: קובץ מחקרים. כרך א' – תנועה. 47-65. לקריאה באתר Academia.edu
Ariel, D. T. 1993. Coins from Excavations at Tel Nahariya, 1982. Atiqot 22. 125-132