העיר תרצה מזוהה עם תל אל-פארעה צפון, הנמצא בהרי השומרון, בין הערים שכם לעיר וטובאס. בסמוך לתל נובעים המעיינות השנתיים עין תרצה (עין פארעה) ועין אל-בידה. מיקום זה הוא תחילתו של עמק נחל תרצה, הזורם מאזור התל לכיוון בקעת הירדן ממזרח ויוצר נתיב תחבורה נוח. תרצה היא אחת ממספר היישובים המרכזיים על רכס השומרון בתקופת המלוכה, הכוללים את שכם ושומרון שהיו לפרקים בירות ממלכת ישראל . תרצה, מוזכרת במקרא כצעירה שבבנות צלפחד בן חפר. העיר תרצה במסורת המקראית נכללת עם הערים הכנעניות שנכבשו על ידי יהושע ושימשה לתקופה קצרה של כ-50 שנים כבירת ישראל. שיר השירים מתייחס ליופייה של תרצה: ”יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שיר השירים, ו, ד). הממצא הארכיאולוגי חשף בתל אל-פרעאה יישוב עירוני שהתקיים לסירוגין מהתקופה הניאוליתית ועד לסוף לתקופת הברזל. האתר נבדל מתל אל-פארעה דרום השוכן סמוך לנחל הבשור במערב הנגב.
תולדות המחקר
את הזיהוי של תל אל-פארעה עם תרצה המקראית, המוזכרת 17 פעמים במקרא, הציע הארכיאולוג וויליאם פ. אלברייט בשנות ה-30. על אף שהיו ויכוחים על הזיהוי, גילויים של חרסי שומרון כמו גם הממצא הארכיאולוגי בתל איששו אותו. האתר נחפר בתשע עונות חפירה לסירוגין בין השנים 1946 ל1960 על ידי משלחת מטעם בית הספר הצרפתי למקרא וארכיאולוגיה בירושלים בניהולו של רולנד דה-וו. ב2017 התחדשו החפירות באתר כחלק מפרויקט משותף של אוניברסיטת א-קורונה מספרד, אוניברסיטת נובה מפורטוגל ומשרד התיירות של הרשות הפלסטינית.
ראשית היישוב בתל אל-פארעה והתקופה הכנענית
הממצאים הקדומים ביותר בתל אל-פארעה הם מהתקופה הניאוליתית הקדם-קיראמית (האלף השביעי לפנה"ס). ארכיאולוגים חקרו מספר מערות ששימשו למגורים ולקבורה מהתקופה הכלכוליתית ותקופת הברונזה הקדומה 1. העיר הראשונה בתל אל-פארעה נבנתה בתקופת הברונזה הקדומה 2 והממצאים בה כללו חומה, שער עיר, בתי מגורים וסדנת קדרים. סופה של העיר בנטישה שנמשכה כ-700 שנים. במאה ה-19 לפנה"ס (ראשית תקופת הברונזה התיכונה) צמח במקום כפר שבחפירותיו התגלו מספר קבורות. במאה ה-16 לפנה"ס התפתחה מחדש העיר במקום. מערכת הביצורים החדשה כיסתה שטח קטן יותר מקודמתה. בסמוך לשער העיר נמצא מבנה אשר זוהה על ידי דה-וו כאתר פולחני. בתקופת הברונזה המאוחרת, בין המאות ה-16-13 לפנה"ס התקיים יישוב שאת היקפו היה קשה להעריך בחפירות.
תרצה: הבירה הנשכחת של ישראל
הממצאים בתל אל-פארעה מתקופת הברזל מעידים על פריחתו הפוליטית והכלכלית של האתר בתקופה זו. העיר נבנתה מחדש מספר פעמים בתקופה הזו ובמחקר התקיים דיון ער על משמעות הממצאים. השחזור ההיסטורי של השכבות מבוסס על ההערכה של ד"ר אסף קליימן, לאור החפירות המחודשות בתל רחוב ומגידו. באמצע המאה ה-10 לפנה"ס לאחר חורבנה של שכם מתקופת הברזל 1, הוקם במקום יישוב מתוכן עם רחובות מסודרים. גודל היישוב בתקופה זו היה רק 10 דונם ולא היו בו ביצורים. היישוב הקטן הזה התפתח סביב המעבר בין המאה ה-10 למאה ה-9 לפנה"ס למרכז עירוני משמעותי (תקופת הברזל 2).
על פי הטקסט המקראי, המלך הראשון של ישראל ירבעם בן-נבט העביר את הבירה משכם לתרצה. במאה ה-9 לפנה"ס העיר תרצה היתה מוקד למלחמות פנים בין מלכי ישראל. בעשא רצח את נדב, בנו של ירבעם, ומלך בתרצה 24 שנים. בנו אלה מוזכר כמלך הולל ושתיין. שנתיים לאחר עלייתו לשלטון הוא נרצח על ידי אחד משריו, זימרי, שמלך על העיר שבעה ימים. עמרי, שר צבא אחר, צר על העיר עד שזימרי הצית את עצמו "בבית המלך". לאחר 4 שנות מאבק בין עמרי לתבני בן גינת, עמרי ביסס את מלכותו בתרצה. לבסוף, בשנה השישית למלכותו, בחר עמרי להעתיק את הבירה של ממלכת ישראל למקום חדש והקים את המתחם המלכותי בשומרון. במהלך שארית המאה ה-9 לפנה"ס נשארה תרצה חרבה.
תרצה בימי בית נמשי ולאחר הכיבוש האשורי
במאה ה-8 לפנה"ס שוקמה העיר בימיה של שושלת נמשי והממצאים מתקופה זו הם השמורים ביותר מתקופת הברזל. ניכר כי בחלקה הצפוני של העיר היו מבני ציבור ואף ארמון, בעוד שבחלקה הדרומי היו מבני מגורים פשוטים יותר. החלק באתר שזוהה כמתחם מקודש עוד מתקופת הברונזה התיכונה המשיך לשמש לפעילות ציבורית ואולי גם פולחנית בתקופה זו. נמצאה ידית של קנקן מסוג "למלך" ועליה כתוב בעברית עתיקה "לשמריו". מסביב לתל נחשפו כמה בתי קברות וקברים שמתוארכים למאה ה-7 – 8 לפנה"ס. אחד המלכים האחרונים שמלך משומרון על ישראל, מנחם בן גדי, בא מתרצה: ”וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו” (מלכים ב טו, יד-טז).
העיר חרבה בחורבן האלים של סרגון ה-2 ב721 לפנה"ס. לאחר החורבן נראה כי המשיך להתקיים יישוב במקום בצורה מצומצמת יותר, וממצאים מהסגנון האשורי מעידים אולי על נוכחות של הצבא האשורי במקום. במאות ה-6-5 לפנה"ס היישוב באתר הצטמצם וננטש, וזהו השלב הראשון שבו המתחם המקודש יצא משימוש. לאחר נטישתו הסופית של תל אל-פארעה העדויות מראות על פעילות חקלאית בתקופה הרומית ועל הקמתו של בית קברות מוסלמי באתר.
אתר המשלחת הספרדית (בשיתוף הרשות הפלסטינית) לחפירות המחודשות של תרצה (2017)
מקורות:
De Vaux R. (1952) LA QUATRIÈME CAMPAGNE DE FOUILLES A TELL EL-FAR'AH, PRÈS NAPLOUSE. Revue Biblique.
Finkelstein, I. (2012). Tell El-Far’ah (tirzah) and the Early Days of the Northern Kingdom. Revue Biblique (1946-), 119(3), 331–346.
Jasmin, M. (1997). Tell el-Far’ah (N). In E. M. Meyers (Ed.), The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East.
Kleiman, A. (2018). Comments on the Archaeology and History of Tell el-Far’ah North (Biblical Tirzah) in the Iron IIA [Review of Comments on the Archaeology and History of Tell el-Far’ah North (Biblical Tirzah) in the Iron IIA]. Semitica, 60, 85–104.
Zertal A. 2004. The Manasseh Hill Country Survey, Volume I: The Shechem Syncline, Volume III.