א-תל, המזוהה לעיתים קרובות עם "בית צידה", שוכן על שלוחת בזלת היורדת מרמת הגולן, מצפון-מזרח לאגם הכנרת בבקעת בית צידה. בתקופת הברזל שכנה במקום עיר מבוצרת ובה שער מונומנטלי לכיוון מזרח. החופרים באתר מציעים כי עיר זו השתייכה לממלכת גשור הנזכרת בשמואל ב' (פרק ג' פסוק ג') ונחרבה במסעות הכיבוש של תגלת-פלאסר השלישי במהלך המאה ה-8 לפנה"ס. בתל מזוהים עקבות התיישבות בתקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית, כמו כן נמצאו עדויות להתיישבות ביזנטית ואיסלמית. לאתר חשיבות היסטורית ודתית רבה לנצרות, שכן הוא מזוהה בידי חלק מהחוקרים כעיר "יוליאס" המוזכרת בברית החדשה. בעיר זו נולדו כמה מתלמידיו של ישו והוא חולל בה את נס הלחם והדגים.
א-תל בתקופת הברזל: הבירה של ממלכת גשור הארמית?
סקר וחפירת בדיקה באתר בוצעו על ידי פרופ' רמי ערב מטעם המכון לחקר הגולן בין השנים 1989-1987. משנת 2009 מתבצעת חפירה באתר על ידי פרופ' ערב, מטעם אוניברסיטאות שונות מנברסקה, ארצות הברית.
פרט לממצאים בודדים, העדות הקדומה ביותר להתיישבות היא מתקופת הברזל 1. הממצאים מעידים על עיר משמעותית שהתקיימה מאות שנים והתפרסה בשיאה על פני שטח של כ-80 דונם. היישוב היה מתוכנן ומבוצר בחומה עשויה אבני בזלת עם שער מרשים אשר שימש כמרכז פולחני, בחצר הכניסה לשער נמצאו שתי במות פולחן ולידם מספר מצבות בזלת ביניהן מצבת פולחן לאל הירח, ככל הנראה הדד. לדעת פרופ' ערב, תושבי בית צידה בתקופת הברזל היו ארמים. מנהגי הקורבן בבית צידה היו דומים (וייתכן אף קדומים) לאלה של התושבים בממלכת ישראל מדרום. עוד נחשף ארמון מלכותי מטיפוס "בית חילאני" הידוע בעיקר מצפון סוריה. בארמון נמצאו חותמות רבות, ביניהן חותמות פיניקיות המעידות על מסחר. כמו כן נמצאו חותמות עם השמות "עקבא", "זכריהו" ו"מיכיה" ככל הנראה מן המאה ה-8 לפנה"ס. עיר זו נהרסה במהלך מסע הכיבושים של תגלת פלאסר השלישי, בשנת 732 לפנה"ס.
שער העיר:
זיהוי האתר בתקופת הברזל
שמו של היישוב מתקופת הברזל אינו ברור וחסר סימוכין מקראיים. פרופ' ערב מזהה את בית צידה עם "צר" שבנחלת שבט נפתלי (יהושע י"ט, 35: "וערי מבצר הצדים: צר וחמת רקת וכנרת"). פירוש אפשרי נוסף מניח שהשם "צידה" מקורו בציידים (דהיינו דייגים) ומשמעות הפסוק היא מניית ערי הדייגים סביב הכנרת ובראשן העיר הגדולה "צר". על פי פרופ' ערב, עיר זו מוזכרת כאחת משבע ערי ממלכת גשור. עקב ריבוי המבנים המונומנטליים וסימני הפולחן הרבים שנחשפו, הציע פרופ' ערב כי בית צידה שימשה כבירת הממלכה הנזכרת במקרא מספר פעמים (יהושע י"ג, י"ג; שמואל א' י"ד, ל"ב; שמואל ב' ג', ג'; שמואל ב' י"ג, ל"ח; דברי הימים א' ב', כ"ג). אחד האזכורים מתאר את נישואי המלך דוד לבת תלמי מלך גשור. פרופ' בנימין מזר שיער כי העיר המקראית שישבה בא-תל מוזכרת בטעות בשם "גארי" (במקום "גשור") במכתבי אל-עמרנה, בתלונתו של מלך עשתורת כי ברית ערים נטלה ממנו מספר יישובים במהלך מלחמה.
שרידים בא-תל מהתקופה הרומית
בחלקו הגבוה של התל נמצא מבנה מהתקופה הרומית המוקדמת, לטענת פרופ' ערב זהו מקדש לאשתו של הקיסר אוגוסטוס, ליויה-יוליה. ממבנה זה נותרו שרידים דלים וביניהם כלי מנחה, צלמיות ומטבעות נדירים שהטביע פיליפוס בשנת 30 לספירה לרגל שינוי שם המקום ל"יוליאס".
זיהוי האתר בתקופה הרומית עורר פולמוס נרחב אשר החל בשלהי המאה ה-19 ונמשך עד ימינו. חוקר המקרא האמריקאי אדוארד רובינסון הציע (בעקבות הבישוף האירי ריצ'רד פוקוק) כי א-תל הינו מקומה של העיר בית צידה והעיר הרומית יוליאס. מאוחר יותר הציע המהנדס והארכיאולוג הגרמני גוטליב שומאכר כי ריחוקו של האתר מהאגם מצביע כי תל עראג' (הנמצא בצפון הכנרת, על שפך נהר הירדן) עשוי להיות בית צידה המקראית. בברית החדשה ובכתביו של יוספוס פלביוס, מתוארת בית צידה כנמצאת על שפת האגם ומקושרת עם תעשיית דיג. א-תל מרוחק כ-3 ק"מ מהאגם, מקום שאיננו סביר לתעשיית דיג ענפה. שומאכר הפריד את בית צידה מהעיר יוליאס המאוחרת לה, וטען לזיהוי יוליאס עם א-תל (ובית צידה עם תל עראג'). לזיהוי זה הצטרף הארכאולוג וחוקר הכנרת מנדל נון. החוקרים שרודר וענבר טוענים כי שינויים גאולוגים במהלך השנים יצרו את הריחוק של א-תל משפת האגם, אך מחקריו של נון בנושא גובה פני המים בכנרת בתקופה הרומית מפריכים טענה זו.
פרופ' ערב מזהה את א-תל עם בית צידה המקראית ועם יוליאס וטוען כי אל עראג' הינו אתר חד שכבתי ביזנטי בלבד. יחד עם זאת, בסקר שנערך על ידי רשות העתיקות באל עראג' נמצאו ממצאים רומים מוקדמים העשויים לתמוך בהצעתם של שומאכר ונון. ב-2019 אף נמצאה במקום כנסייה ביזנטית מפוארת, אשר החופרים (מכון כנרת לארכאולוגיה גלילית בראשות פרופ' מרדכי אביעם, בשיתוף פרופ' נוטלי) מזהים אותה ככנסיית השליחים. ממצא זה מחזק את זיהוי תל עראג' כמקום מושבן של בית צידה ויוליאס.
במפות הרשמיות של ישראל מזוהה א-תל עם בית צידה ויוליאס, למרות שהפולמוס טרם הוכרע.
חשיבות האתר בנצרות
בית צידה מוזכרת בברית החדשה כמקום הולדתם של כמה מתלמידי ישו ביניהם אנדרו, פטרוס ופיליפ. העיר מתוארת כמקום בו הצליח ישו להאכיל 5,000 איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים (מרקוס ו', 45-52, לוקס ט', 10-17). בית צידה אף מופיעה בגינוי הערים שלא חזרו בתשובה (מתי י"א, 21-22); בבשורת יוחנן מצוין כי תלמידו של ישו פיליפוס הגיע מבית צידה (יוחנן א', 44). ישו קילל את בית צידה יחד עם כורזין הסמוכה וניבא את חורבנן: "אוי לך כורזין, אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן לא בצור ובצידון נעשו" ( מתי י"א, 21).
בית צידה נזכרת אצל יוספוס פלביוס כעיר שבנה הורדוס פיליפ וקרא לה "יוליאס", על שם אשתו של הקיסר אוגוסטוס. עדותו של יוספוס היא התיעוד היחיד שפיליפ שינה את שמו של היישוב בית צידה ל"יוליאס" (קדמוניות י"ח, 108).
על פי כמה מטבעות שנמצאו בחפירה, ייסודה של יוליאס היה בשנת 30 לספירה, שנה לאחר מותה של הקיסרית ג'וליה אוגוסטה אשתו של אוגוסטוס ואמו של טיבריוס. על פי יוספוס פלביוס, פיליפ מת בשנת 34 ונקבר בפאר רב בבית צידה-יוליאס. 35 שנה אחרי היווסדה, נחרבה או ננטשה בית צידה במהלך המרד הגדול של היהודים ברומאים (חיי יוסף 71,72).
מקורות
ערב, רמי. 1999. בית צידה. קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא. גליון 118. עמ' 78-91.
ערב, רמי. 2020. שלושים שנה לחפירות בית צידה בירת הממלכה הנשכחת ארץ גשור. קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא. גליון 160. עמ' 96-105.
Notley, R.N. 2007. Et-Tell Is Not Bethsaida. Near Eastern Archaeology, Vol. 70, No. 4, pp. 220-230.
Bargil, P. 1985. Searching for the New Testament Site of Bethsaida. The Biblical Archaeologist, Vol. 48, No. 4, pp. 207-216.