תל גזר הוא תל גדול השוכן בשיפולים המערביים של הרי יהודה בגובה של 250 מ' מעל פני הים בסמוך ליישוב כרמי יוסף, והוא משתרע על פני 130 דונם. התל חולש על צומת דרך הים הקדומה (אשר הובילה בין מצרים למסופוטמיה) עם הדרך שעלתה לירושלים. גזר התפרסמה בין השאר בזכות השער המונומנטלי מהמאה ה-10, המקושר לשלמה המלך, אם כי כיום קיימת במחקר סברה אלטרנטיבית הקושרת אותו דווקא לממלכת גת.
תולדות המחקר המוקדם
האתר (בערבית: תל ג'אזר) זוהה עם גזר בשנת 1871 על ידי הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון־גנו, אשר מצא בשנת 1873 את לוח "תחום גזר" המזכיר את שם העיר ומאשר את זיהויו עם גזר. בין השנים 1905-1902 ו-1909-1907 חפר בתל רוברט מקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. הוא חפר תעלות עד לסלע האם לעיתים עד עומק של 13 מטר, אשר התפרסו על כשני שלישים משטח התל. שיטת החפירה החריגה הזו הקשתה על הבאים אחריו לחפור בצורה מסודרת.
מחקר מאוחר
ב-1964 החלה לחפור בתל גזר משלחת משותפת להיברו יוניון קולג' ולמוזיאון השמי בהרווארד בראשות פרופסור רייט. משלחת זו חפרה בתל עשר שנים, ומשנת 1966 הוביל את החפירות ויליאם דיוור. בשנת 2010 התקיימה בתל גזר חפירה של רשות הטבע והגנים בשיתוף הסמינר התיאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס. צביקה צוק, ממנהלי המשלחת הגיע למסקנה כי מפעל המים המרשים בתל הינו מתקופת הברונזה התיכונה, העתיק בארץ מסוגו.
מפעל המים
האזכורים ההיסטוריים של גזר
ניתן ללמוד על חשיבותה של גזר בתקופות שונות מאזכוריה במקורות מקראיים וחוץ מקראיים רבים. העיר נזכר לראשונה ברשימת הערים שכבש תְחוּתְמֶס השלישי במסעו לכנען ב-1468 לפנה"ס. במכתבי אל-עמרנה נמצאו תשע התכתבויות של מלכי גזר עם אמנחותפ השלישי ועם בנו אחנאתון מהמאה ה-14 לפנה"ס. גזר אף מוזכרת במצבת מֶרְנֶפְּתָח (מצבת ישראל) מ-1220 לפנה"ס, כעיר שכבש פרעה מֶרְנפְּתָח במסעו לכנען, כיבוש שדיוור טען לאישושו הארכיאולוגי בחפירות התל.
במקורות המקראיים נזכרת גזר בתיאור כיבושי יהושע (יהושע י') ומאוחר יותר כעיר בנחלת שבט אפרים (יהושע ט"ז ג'). דוד המלך במלחמתו כנגד הפלישתים דחקם לגבול גזר (שמואל ב' ה' כ"ה), בנו שלמה בנה את גזר אחרי שקיבל אותה במתנה מאבי אשתו, ככל הנראה פרעה סמאיון אשר מלך בין 969-978 לפנה"ס (מלכים א' ט' י"ד-י"ז). על פי המקרא, הייתה גזר אחת הערים החשובות שבנה שלמה (מלכים א' ט' 15,17). במקורות ההיסטוריים נזכרים כיבושי גזר ומיגונה בימי יהודה המקבי ושמעון התרסי בתקופה החשמונאית. ספרי מקבים אף מספרים כי בקכידס ביצר את גזר והקים בה אסמים ומחסני מזון (מקבים א' ט"ז 18-31, 35, י' 32-38).
ראשיתה של העיר וגזר הכנענית
מיקומו האסטרטגי של התל וסמיכותו למקור מים משכו אליו תושבים. שכבת היישוב הקדומה באתר היא מהתקופה הכלקוליתית (בשנים 3300-3600 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה הפכה גזר לעיר גדולה, בעלת קשרי מסחר ענפים עם מצרים ומסופוטמיה. מתקופה זו נמצא מקדש מצבות מתקופת הברונזה התיכונה ג' (1550-1650 לפנה"ס), אשר לדעת דיוור שימש לכריתת בריתות. בתל נמצאו כלי יבוא רבים מקפריסין, סוריה ומצרים, המעידים על עלייה במסחר הבינלאומי בתקופה זו. בסוף תקופת הברונזה התיכונה נבנתה לראשונה בתל מערכת ביצורים מרשימה ומפעל מים גדול. בתחילת תקופת הברונזה המאוחרת (סביב שנת 1457 לפנה"ס) נחרבה גזר על ידי פרעה תחותימס השלישי ולאחר מכן היתה עיר מלוכה בחסות מצרים עד נסיגתה במאה ה-12 לפנה"ס.
גזר בתקופת הברזל – עיר של שלמה המלך?
מתקופת הברזל 1 (המאות ה-10-12 לפנה"ס) נמצאו בתל עדויות להמשך היישוב הכנעני, בנוסף לעקבות התיישבות פלישתית קטנה בין השנים 1050-1175 לפנה"ס. בראשית תקופת הברזל 2א (אמצע המאה ה-10) עבר האתר חורבן אלים ועליו מוקם יישוב חדש ובו שער מונומנטלי.
בעוד מאקליסטר טען כי מדובר בשער מהתקופה החשמונאית, יגאל ידין טען כי השער נבנה על ידי שלמה המלך. בספר מלכים (א' ט', 17-16) מתואר כי פרעה שרף את גזר והעניק אותה לשלמה המלך חתנו אשר בנה ביצורים ושער עיר מרשימים. ידין ביסס את טענתו על הדימיון לשערים בחצור ובמגידו המיוחסים גם הם לשלמה. דיוור שחפר באתר צידד בהשערתו של ידין.
עם התפתחות המחקר בשנים האחרונות גורסים החוקרים כי בתקופת הברזל 1 היתה גזר בנחלתה של ממלכת עקרון הפלשתית, שלאחר מכן הוחלפה בתקופת הברזל 2א לא על ידי ממלכת שלמה אלא על ידי ממלכת גת שכבשה אותה והקימה אותה מחדש יחד עם השער המונומנטלי. כך או כך, בין הממצאים המרשימים מתקופה זו נמצא "לוח גזר" העוסק בחקלאות ונכתב בכתב עברי קדום.
השער:
גזר בתקופת המלוכה ובימי שלטון אשור ובבל (המאות ה-10-6 לפנה"ס)
ב-925 לפנה"ס נהרסה העיר גזר במסע שישק. השאלה האם התקיים רצף יישובי במקום לאחר חורבן זה נמצאת במחלוקת במחקר. מקאליסטר שיער כי גזר הייתה ריקה מהתיישבות בין המאה ה-10 למאה ה-5 לפנה"ס, ואילו דיוור טען כי גזר קיימה רצף יישובי עד לחורבן הבבלי ב-586 לפנה"ס. תבליטים אשוריים ממסע הכיבושים שערך תגלת פלאסר השלישי בדרום הלבנט מראים, לדעת דיוור, את כיבוש גזר בשנת 733 לפנה"ס. בתבליט מנמרוד אף מופיעה המילה "גאזארו" שמשמעו הינה "גזר שלנו". אחרי הכיבוש האשורי הפכה גזר, לטענת רוני רייך שבחן את ממצאי מקאליסטר, למרכז מנהלי אשורי. אחרי הכיבוש הבבלי בסוף המאה ה-6 לפנה"ס זיהה אפרים שטרן ממצאים מהתקופה הפרסית בתל, אולם ללא יישוב משמעותי. לאחר מכן, ככל הנראה, לא יושבה גזר מחדש עד לתקופה ההלניסטית-חשמונאית.
גזר בתקופות הקלאסיות (תקופת בית שני) ועד היום
ספר מקבים מספר על גזר כמרכז מנהלי ובו מצודה של מלכי החשמונאים. רוני רייך מצא בממצאי מקאליסטר עדויות כי אחרי שנת 142 לפנה"ס ישבו יהודים בגזר, ככל הנראה תחת שלטון שמעון. מתקופה זו אף זוהתה מצודה חשמונאית.
בתקופה הרומית הייתה בגזר התיישבות דלה יחסית, ככל הנראה שימשה כאחוזה חקלאית אשר לוחות תחום גזר מסמנים את גבולותיה (שנת 100 לספירה). בחפירות נמצאו גם מספר קברים ביזנטיים. ב-1177 לספירה התחולל במקום קרב משמעותי בין בלדווין הרביעי, המלך הצלבני, לצלאח א-דין, אשר הסתיים בניצחונו של הראשון. קלרמון-גנו זיהה את התל עם מונטגיסרד הצלבנית אשר שרידיה לא נמצאו בחפירות התל. בשנת 2022 התחוללה שריפה בתל עם פגיעה לא משמעותית באתרים הארכיאולוגים במקום.
מקורות:
דיוור, ג. ויליאם. 1998. גזר: צומת דרכים בארץ ישראל הקדומה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.
דיוור, ג. ויליאם. 1970. גזר- עיר קמה לתחייה. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא. כרך 2 (10): עמ' 57-62.
קוך, ע. 'המערך המדיני בשפלת יהודה בתקופת הברזל א-בI (1150-800 לפסה"נ), קתדרה 143 (2012), עמ' 45-64
Steven Ortiz and Samuel Wolff. 2012. Guarding the Border to Jerusalem: The Iron Age City of Gezer. Near Eastern Archaeology, Vol. 75, No. 1. pp. 4-19.